קפה קצר ולדרך
כך החל היום
הוא נכנס למכונית האלפא השחורה, הכניס את ממפתח לסוויטץ' והניע
מנוע הבוקסר ניעור לחיים, נקישות קטנות מלוות ברעם גדול
הדרך לחוף הים חלפה במהירות, הסלולארי רטט קלות, הוא התעלם, שקוע לגמרי בנהיגה, יד על ההגה ויד על מוט ההילוכים
קצת אחרי 6:00 נכנס לחניון המאולתר ליד חוף הצוק
החבורה החלה להתכנס, אימון ריצה של יום שני בבוקר, מעולם לא ויתר על אימון, בטח שלא היום
הריצה החלה, חימום קצר, קילומטר של ריצה רגועה ואז האינטרוולים, קצרים וכואבים, אחד ועוד אחד
7:30 עצר לרגע בקפה השכונתי, אספרסו קצר וכריך קטן
האלפא חנתה על המדרכה, לרגע שם לב שהסלולארי נשאר ברכב, הוא לקח עיתון שהיה על שולחן העץ והביט בכותרות
שם דבר לא באמת חדש חשב, סיים את הכריך והקפה וחזר במהירות לביתו
מקלחת זריזה, הילדים התעררו
מיכל כבר יצאה לעבודה, מבט אל הסלולארי, הודעה אחת על המסך, מספר לא מוכר, "אתה זוכר את הפגישה הערב, ואם לא אז אל תשכח, 19:00 ב 9Bitch מציצים" הוא תהה מי שלח את ההודעה הזו
אחרי שסיים להכין את הכריכים לילדים, סידר מעט את חדר השינה, ניגש לרגע לארון הקטן והוציא את מצלמת הCanon 5d הישנה שלו, כבר כמה חודשים שלא זכתה לראות את אור היום שלא לדבר על לצלם תמונה כלשהי, משהו בפנים אמר לו שהיום תהיה שקיעה יפה, הסוללה טעונה, עדשה רחבה חוברה לגוף המצלמה וכרטיס הזיכרון הוכן
הוא ארז את תיק הצילום הכין עוד חולצת טריקו לבנה נקיה והניח את הכל בשקית גדולה, מוכן ליציאה
האלפא השחורה נעה בזריזות על כביש 5, יש משהו מיוחד באלפות במיוחד בישנות שבהן, אלו שיוצרו אי שם בשנות ה 70 המוקדמות, הוא נוהג בה עוד מעט 20 שנה, ממש קצת אחרי שנכנס לשירות קבע , רכש אותה, 4 או 5 משכורות שלמות הושקעו בה ובשיפוץ המנוע, מיכל תמיד טענה שהוא נשוי לאפלא ולא לה, השעות שהשקיע בכיווני המנוע הבלתי אפשרים, ימי ששי בצהרים שעות של ניקיון כמעט חולני, מפגשי החובבים והשעות הרבות במוסך של ניל, בקיצור השקעה לא הגיונית במוכנית הכי לא הגיונית, משהו שרק מי שבאמת מכור לנוסטלגיה יכול להבין
פנה ימינה צעק לו ה Waze , הוא שם לב שהוא קרוב מאד למחלף התקוה, הודרת שני הילוכים זריזה, פניה קלילה ימינה ועיקול נהדר ללחוץ עד הסוף את דוושת הגז, הוא פנה שוב ונכנס לאיזור התעשיה , לאט לאט נכס לחניון, לחניה השמורה רק לו, מסומנת בצבע אדום
הוא עלה למשרד לעוד יום עבודה, איש מכירות בחברת הייטק, שיחות , עינת מזכירת המחלקה הגישה לו פתק קטן עם רשימת אנשים שכבר חיפשו אותו מהבוקר, השעה היתה 10 לערך הוא נגש למטבחון והכין לעצמו קפה שחור בכוס זכוכית שקופה, בדרך עוד הספיק להגיד כמה בוקר טובים ושקע בשיחות טלפון אינסופיות
בערך ב 12 הביט שוב בסלולארי ונזכר באותה הודעה, מי השולח או השולחת חשב, לרגע הביט ביומן, הוא גילגל מעלה ומטה אך לא מצא דבר
הוא גיגל את מספר הטלפון וגם לא הצליח לזהות מי הפונה או הפונה
הודעה נוספת מאותו מספר הגיעה מספר דקות מאוחר יותר:
"אל תשכח להגיע, ורד"
מי זו לכל הרוחות ורד, מתי קבעתי להגש עימה ולמה
ולמה היא גםן זוכרת את זה, איך אסביר למיכל, הרי כבר זמן רב שאנו מנסים למצוא לעצמינו ערב פנוי, רק לשנינו והנה יש לי פיגשה עם מישהי הערב, בלי שאני יודע מיהי, בלי שיש לי בכלל את הזמן לכך ובעיקר בלי מיכל
הטלפון צילצל, זו היתה מיכל, אתה מגיע לארוחת צהריים עימי שאלה ? בוודאי השיב, לקח בחופזה את מפתחות האלפא מהשולחן ורץ לחניון, ביציאה מהחניון נתקל בפעם המי יודע כמה בהשלכותיהן של העבודות בציר ז'בוטינסקי, נסיעה של 2 ק"מ כדי לאסוף את מיכל ערכה כ 20 דקות, מעט לפני שהגיע התקשר, מיכל יצאה אליו, לבושה בשימלת קיץ פרחונית ותיק קטן בידה
היא טרקה בעדינות את דלת המכונית , עבורה הייתה זו רק מכונית, שוב ריח הדלק באוטו שלך אמרה, רכנה לעברו ונשקה לו
הם נסעו עוד כמה דקות והגיעו למסעדה הקטנה האהובה עליהם, מסעדה ביתית קטנה ברחוב צדדי ברמת גן, בדרך חשב, לספר או לא לספר על הפגישה ואם כן איך להסביר בכלל, כשהוא בעצמו אינו יודע מיהי ורד או לפחות אינו זוכר
ארוחת הצהריים היתה קלילה ונעימה, סלט ולחם טרי לפתיחה, כוס יין לבן, גם המנות העיקריות הגיעו במהרה
דג ברוטב יין לבן למיכל ומנת פסטה גדולה עבורו
אתה רוצה קינוח שאלה מיכל וחיוך קטן עלה על שפתיה
הוא הביט בה במבטח חודר, תוהה לרגע אם בכלל יש לו זמן לכל זה עכשיו
צלצול טלפון הקפיץ אותה, יש לי פגישה ב 15:00 בוא נחזור, הם יצאו במהירות, רעש מנוע הבוקסר שוב חתך את האויר, איזה מזל שהאלפא מאיצה כל כך חזק חשב בעת שחתך את הרחובות הצדדים בדרך חזרה, הוא הוריד את מיכל בדיוק בזמן והמשיך למשרד לעוד כמה דקות
השם ורד נע במוחו, מי זו, מה הקשר שלי אליה
הוא סימס למיכל שיש לו היום עוד פגישת עבודה בת"א בערב ושיעבור בבית רק לכמה דקות
הרבה מסמכים חיכו לו בתיבת המייל, הוא עבר עליהם אחד אחד, חומר טכני משמעמם עם מוצר שהוא כבר לא בטוח אם הוא מאמין בו
הודעת טקסט חוזרת ממיכל,"תודה על העדכון, אם בא לך
אני יוצאת להליכה על הים בערב, נוכל להפגש לקפה+ אח"כ... "
עוד מייל אחד עבר ואז נזכר בורד היחידה שהכיר, כמעט 20 שנה שלא ראה אותה, זו היא חשב לעצמו, בעצם אולי כן, הרי פגשתי אותה לפני כמה שנים באקראי נזכר, דיברנו על להפגש מתישהו, הוא שקע במחשבות, ורד ההיא היתה אחותו של אחד מחבריו לפלוגה בצבא, הוא אמנם חשב לצאת עימה אך היא ממש לא היתה בכיוון
הטלפון צילצל, עוד שיחה עם לקוח מעצבן ,הוא סיים את השיחה והביט בשעון, 18:00
הוא קפץ ממקומו כיבה את המחשב ויצא במהירות מן המשרד
תוך כדי יציאה מהחניון הזין ב Waze את הכתובת, חניון שרתון, שעת ההגעה הצפויה הייתה 18:55
הוא משך לאחור את ידית ההילוכים לוחץ בחזוקה על דוושת הגז , מאיץ בפראות, הוא נזכר שרצה לקחת את המצלמה, הביט אנא ואנה ומצא אותה במושב האחורי
ביחד עם חולצת הטריקו הלבנה
הוא בלם בחוזקה בכניסה לחניון, הביט לעבר השומר, שלח יד ולקח את הפתקית מידו
הוא הקפיד לחנות עם הפנים החוצה, החליף חולצה בזריזות, הגינס וחולצת הטריקו הלבנה החמיאו לו, משהו שהתחבר נהדר לראשו הקרח, הוא שלח יד אל תיק הצילום נעל את דלת האלפא וצעד מרחק כמה עשרות מטרים אל ה 9Bitch בחוף, התישב על כיסא נמוך הוציא את המצלמה והביט
השקיעה היתה בתחילתה
זמן טוב לכוון כמה דברים לפני שיגיע הרגע המושלם לצילום השקיעה
לפתע שמע קול מוכר
הוא הביט לאחור, בתחילה לא זיהה אותה, אישה כבת 60 לערך, דקת גיזרה ובהירת עור, חיוך על פניה
אני בטוחה שאתה לא זוכר אותי אמרה, אבל אני זוכרת אותך
היא התישבה לצידו, מלצרית ניגשה אליהם , מה תשתו שאלה?
הוא ביקש גולדסטאר מחבית, היא חשבה לרגע רק כוס מיים קרים בבקשה אמרה
השמש הגיעה לרגע הנכון
הוא ביקש את סליחתה והרים את המצלמה מן השולחן , כיוון ולחץ, התריס הכבד השמיע את הרעש המוכר, קליק חזק ועוד אחד, עוד כמה שניות ועוד כמה לחיצות, זו שקיעה מדהימה אמרה
אז מי את שאל ?
אני אישתו של ניל אמרה בקול שקט, ניל מהמוסך הקטן ברחוב אלכסנדר ינאי בפתח תקוה
היא הוציאה מעטפה מתיקה
מה שלומו, כבר חודשיים שלא היית אצלו
דמעות זלגו מעיניה
היא הושיטה לו את המעטפה, פתח זה משהו מניל אליך אמרה
הוא פתחת את המעטפה ברעד, ניל אמנם לא היה אדם קרוב אליו כך חשב, אך דווקא אהבתם המשותפת לניחוח האיטלקי המיוחד, הפכה את המשפגשים הקצרים במוסך לרגעים עם המון אינטימיות, וסיפורים מהסוג שאפשר להגרר לתוכם לימים שלמים
הוא הביט בה ושאל אם הכל בסדר
פתח את הדף, הדמעות זלגו מעיניה
ניל כבר לא עימנו אמרה, לפני חודש בדיוק ישבתי עימו כאן
ישבנו וחזינו בשקיעה האחרונה שלו
יום למחרת הוא עצם את עיניו, הסרטן אכל אותו לאט לאט עד שלא יכול היה להמשיך
בזוית עינו ראה את מיכל, איך ידעה שהוא כאן חשב
מיכל לקחה כיסא לבן ההצטרפה לשולחן
ורד פנתה אל מיכל, תודה על העזרה אמרה
סוף סוך החל להבין מה קורה כאן
הדף היה מסמך משפטי, חתום בידי עורך דין
המוסך שלך אמרה ורד
בימיו האחרונים , רגע לפני השקיעה אמר ניל שמכל הלקוחות שהיו, היה לו רק אחד שבאמת אהב לבוא ולא רק כדי לטפל באלפא, אהב לבוא ולשמוע סיפורים
לקח לי שבוע להתחיל לחפש אותך ואז במפתיע כשקיבלתי מהחוקר את הפרטים, גיליתי שאני למעשה מכירה אותך, אני עובדת עם מיכל כבר שנים, וכל העת אני שומעת ממנה כל הזמן את סיפורי האלפא השחורה המיוחדת ועד כמה אתה אוהב את המכונית הזו, באותו רגע הבנתי מדוע ניל בחר בך להמשיך את דרכו, רגע לפני השקיעה האחרונה שלו
ורד קמה והלכה
הוא נשאר עם מיכל, רגע אחרי השקיעה, שקיעה אחרונה לפני עידן חדש
4 חודשים חלפו לאחר אותה שקיעה
בכניסה למוסך הקטן ברחוב אלכסנדר ינאי חנתה אלפא רומיאו שחורה
ורד נכנסה לחדר הקבלה
הוא חייך אליה ושאל מה תרצה לשתות
מיים קרים ביקשה בקול שקט
הוא הגיש לה כוס מים צוננים וחייך
בואי אמר, ורד צעדה אחריו לחדר ההמתנה
שם על הקיר הכחול, תלויה היתה תמונה של שקיעה
השקיעה ההיא, מאותו ערב כואב ומיוחד
ועל הקיר ליד, תלויה היתה תמונה של ניל
ולידה פלקט מוזה עם סיפור על איזו Alfa Gtv אדומה
סיפור אחד שזכר, אחד ממאות סיפורים ששמע מניל
כך החל היום
הוא נכנס למכונית האלפא השחורה, הכניס את ממפתח לסוויטץ' והניע
מנוע הבוקסר ניעור לחיים, נקישות קטנות מלוות ברעם גדול
הדרך לחוף הים חלפה במהירות, הסלולארי רטט קלות, הוא התעלם, שקוע לגמרי בנהיגה, יד על ההגה ויד על מוט ההילוכים
קצת אחרי 6:00 נכנס לחניון המאולתר ליד חוף הצוק
החבורה החלה להתכנס, אימון ריצה של יום שני בבוקר, מעולם לא ויתר על אימון, בטח שלא היום
הריצה החלה, חימום קצר, קילומטר של ריצה רגועה ואז האינטרוולים, קצרים וכואבים, אחד ועוד אחד
7:30 עצר לרגע בקפה השכונתי, אספרסו קצר וכריך קטן
האלפא חנתה על המדרכה, לרגע שם לב שהסלולארי נשאר ברכב, הוא לקח עיתון שהיה על שולחן העץ והביט בכותרות
שם דבר לא באמת חדש חשב, סיים את הכריך והקפה וחזר במהירות לביתו
מקלחת זריזה, הילדים התעררו
מיכל כבר יצאה לעבודה, מבט אל הסלולארי, הודעה אחת על המסך, מספר לא מוכר, "אתה זוכר את הפגישה הערב, ואם לא אז אל תשכח, 19:00 ב 9Bitch מציצים" הוא תהה מי שלח את ההודעה הזו
אחרי שסיים להכין את הכריכים לילדים, סידר מעט את חדר השינה, ניגש לרגע לארון הקטן והוציא את מצלמת הCanon 5d הישנה שלו, כבר כמה חודשים שלא זכתה לראות את אור היום שלא לדבר על לצלם תמונה כלשהי, משהו בפנים אמר לו שהיום תהיה שקיעה יפה, הסוללה טעונה, עדשה רחבה חוברה לגוף המצלמה וכרטיס הזיכרון הוכן
הוא ארז את תיק הצילום הכין עוד חולצת טריקו לבנה נקיה והניח את הכל בשקית גדולה, מוכן ליציאה
האלפא השחורה נעה בזריזות על כביש 5, יש משהו מיוחד באלפות במיוחד בישנות שבהן, אלו שיוצרו אי שם בשנות ה 70 המוקדמות, הוא נוהג בה עוד מעט 20 שנה, ממש קצת אחרי שנכנס לשירות קבע , רכש אותה, 4 או 5 משכורות שלמות הושקעו בה ובשיפוץ המנוע, מיכל תמיד טענה שהוא נשוי לאפלא ולא לה, השעות שהשקיע בכיווני המנוע הבלתי אפשרים, ימי ששי בצהרים שעות של ניקיון כמעט חולני, מפגשי החובבים והשעות הרבות במוסך של ניל, בקיצור השקעה לא הגיונית במוכנית הכי לא הגיונית, משהו שרק מי שבאמת מכור לנוסטלגיה יכול להבין
פנה ימינה צעק לו ה Waze , הוא שם לב שהוא קרוב מאד למחלף התקוה, הודרת שני הילוכים זריזה, פניה קלילה ימינה ועיקול נהדר ללחוץ עד הסוף את דוושת הגז, הוא פנה שוב ונכנס לאיזור התעשיה , לאט לאט נכס לחניון, לחניה השמורה רק לו, מסומנת בצבע אדום
הוא עלה למשרד לעוד יום עבודה, איש מכירות בחברת הייטק, שיחות , עינת מזכירת המחלקה הגישה לו פתק קטן עם רשימת אנשים שכבר חיפשו אותו מהבוקר, השעה היתה 10 לערך הוא נגש למטבחון והכין לעצמו קפה שחור בכוס זכוכית שקופה, בדרך עוד הספיק להגיד כמה בוקר טובים ושקע בשיחות טלפון אינסופיות
בערך ב 12 הביט שוב בסלולארי ונזכר באותה הודעה, מי השולח או השולחת חשב, לרגע הביט ביומן, הוא גילגל מעלה ומטה אך לא מצא דבר
הוא גיגל את מספר הטלפון וגם לא הצליח לזהות מי הפונה או הפונה
הודעה נוספת מאותו מספר הגיעה מספר דקות מאוחר יותר:
"אל תשכח להגיע, ורד"
מי זו לכל הרוחות ורד, מתי קבעתי להגש עימה ולמה
ולמה היא גםן זוכרת את זה, איך אסביר למיכל, הרי כבר זמן רב שאנו מנסים למצוא לעצמינו ערב פנוי, רק לשנינו והנה יש לי פיגשה עם מישהי הערב, בלי שאני יודע מיהי, בלי שיש לי בכלל את הזמן לכך ובעיקר בלי מיכל
הטלפון צילצל, זו היתה מיכל, אתה מגיע לארוחת צהריים עימי שאלה ? בוודאי השיב, לקח בחופזה את מפתחות האלפא מהשולחן ורץ לחניון, ביציאה מהחניון נתקל בפעם המי יודע כמה בהשלכותיהן של העבודות בציר ז'בוטינסקי, נסיעה של 2 ק"מ כדי לאסוף את מיכל ערכה כ 20 דקות, מעט לפני שהגיע התקשר, מיכל יצאה אליו, לבושה בשימלת קיץ פרחונית ותיק קטן בידה
היא טרקה בעדינות את דלת המכונית , עבורה הייתה זו רק מכונית, שוב ריח הדלק באוטו שלך אמרה, רכנה לעברו ונשקה לו
הם נסעו עוד כמה דקות והגיעו למסעדה הקטנה האהובה עליהם, מסעדה ביתית קטנה ברחוב צדדי ברמת גן, בדרך חשב, לספר או לא לספר על הפגישה ואם כן איך להסביר בכלל, כשהוא בעצמו אינו יודע מיהי ורד או לפחות אינו זוכר
ארוחת הצהריים היתה קלילה ונעימה, סלט ולחם טרי לפתיחה, כוס יין לבן, גם המנות העיקריות הגיעו במהרה
דג ברוטב יין לבן למיכל ומנת פסטה גדולה עבורו
אתה רוצה קינוח שאלה מיכל וחיוך קטן עלה על שפתיה
הוא הביט בה במבטח חודר, תוהה לרגע אם בכלל יש לו זמן לכל זה עכשיו
צלצול טלפון הקפיץ אותה, יש לי פגישה ב 15:00 בוא נחזור, הם יצאו במהירות, רעש מנוע הבוקסר שוב חתך את האויר, איזה מזל שהאלפא מאיצה כל כך חזק חשב בעת שחתך את הרחובות הצדדים בדרך חזרה, הוא הוריד את מיכל בדיוק בזמן והמשיך למשרד לעוד כמה דקות
השם ורד נע במוחו, מי זו, מה הקשר שלי אליה
הוא סימס למיכל שיש לו היום עוד פגישת עבודה בת"א בערב ושיעבור בבית רק לכמה דקות
הרבה מסמכים חיכו לו בתיבת המייל, הוא עבר עליהם אחד אחד, חומר טכני משמעמם עם מוצר שהוא כבר לא בטוח אם הוא מאמין בו
הודעת טקסט חוזרת ממיכל,"תודה על העדכון, אם בא לך
אני יוצאת להליכה על הים בערב, נוכל להפגש לקפה+ אח"כ... "
עוד מייל אחד עבר ואז נזכר בורד היחידה שהכיר, כמעט 20 שנה שלא ראה אותה, זו היא חשב לעצמו, בעצם אולי כן, הרי פגשתי אותה לפני כמה שנים באקראי נזכר, דיברנו על להפגש מתישהו, הוא שקע במחשבות, ורד ההיא היתה אחותו של אחד מחבריו לפלוגה בצבא, הוא אמנם חשב לצאת עימה אך היא ממש לא היתה בכיוון
הטלפון צילצל, עוד שיחה עם לקוח מעצבן ,הוא סיים את השיחה והביט בשעון, 18:00
הוא קפץ ממקומו כיבה את המחשב ויצא במהירות מן המשרד
תוך כדי יציאה מהחניון הזין ב Waze את הכתובת, חניון שרתון, שעת ההגעה הצפויה הייתה 18:55
הוא משך לאחור את ידית ההילוכים לוחץ בחזוקה על דוושת הגז , מאיץ בפראות, הוא נזכר שרצה לקחת את המצלמה, הביט אנא ואנה ומצא אותה במושב האחורי
ביחד עם חולצת הטריקו הלבנה
הוא בלם בחוזקה בכניסה לחניון, הביט לעבר השומר, שלח יד ולקח את הפתקית מידו
הוא הקפיד לחנות עם הפנים החוצה, החליף חולצה בזריזות, הגינס וחולצת הטריקו הלבנה החמיאו לו, משהו שהתחבר נהדר לראשו הקרח, הוא שלח יד אל תיק הצילום נעל את דלת האלפא וצעד מרחק כמה עשרות מטרים אל ה 9Bitch בחוף, התישב על כיסא נמוך הוציא את המצלמה והביט
השקיעה היתה בתחילתה
זמן טוב לכוון כמה דברים לפני שיגיע הרגע המושלם לצילום השקיעה
לפתע שמע קול מוכר
הוא הביט לאחור, בתחילה לא זיהה אותה, אישה כבת 60 לערך, דקת גיזרה ובהירת עור, חיוך על פניה
אני בטוחה שאתה לא זוכר אותי אמרה, אבל אני זוכרת אותך
היא התישבה לצידו, מלצרית ניגשה אליהם , מה תשתו שאלה?
הוא ביקש גולדסטאר מחבית, היא חשבה לרגע רק כוס מיים קרים בבקשה אמרה
השמש הגיעה לרגע הנכון
הוא ביקש את סליחתה והרים את המצלמה מן השולחן , כיוון ולחץ, התריס הכבד השמיע את הרעש המוכר, קליק חזק ועוד אחד, עוד כמה שניות ועוד כמה לחיצות, זו שקיעה מדהימה אמרה
אז מי את שאל ?
אני אישתו של ניל אמרה בקול שקט, ניל מהמוסך הקטן ברחוב אלכסנדר ינאי בפתח תקוה
היא הוציאה מעטפה מתיקה
מה שלומו, כבר חודשיים שלא היית אצלו
דמעות זלגו מעיניה
היא הושיטה לו את המעטפה, פתח זה משהו מניל אליך אמרה
הוא פתחת את המעטפה ברעד, ניל אמנם לא היה אדם קרוב אליו כך חשב, אך דווקא אהבתם המשותפת לניחוח האיטלקי המיוחד, הפכה את המשפגשים הקצרים במוסך לרגעים עם המון אינטימיות, וסיפורים מהסוג שאפשר להגרר לתוכם לימים שלמים
הוא הביט בה ושאל אם הכל בסדר
פתח את הדף, הדמעות זלגו מעיניה
ניל כבר לא עימנו אמרה, לפני חודש בדיוק ישבתי עימו כאן
ישבנו וחזינו בשקיעה האחרונה שלו
יום למחרת הוא עצם את עיניו, הסרטן אכל אותו לאט לאט עד שלא יכול היה להמשיך
בזוית עינו ראה את מיכל, איך ידעה שהוא כאן חשב
מיכל לקחה כיסא לבן ההצטרפה לשולחן
ורד פנתה אל מיכל, תודה על העזרה אמרה
סוף סוך החל להבין מה קורה כאן
הדף היה מסמך משפטי, חתום בידי עורך דין
המוסך שלך אמרה ורד
בימיו האחרונים , רגע לפני השקיעה אמר ניל שמכל הלקוחות שהיו, היה לו רק אחד שבאמת אהב לבוא ולא רק כדי לטפל באלפא, אהב לבוא ולשמוע סיפורים
לקח לי שבוע להתחיל לחפש אותך ואז במפתיע כשקיבלתי מהחוקר את הפרטים, גיליתי שאני למעשה מכירה אותך, אני עובדת עם מיכל כבר שנים, וכל העת אני שומעת ממנה כל הזמן את סיפורי האלפא השחורה המיוחדת ועד כמה אתה אוהב את המכונית הזו, באותו רגע הבנתי מדוע ניל בחר בך להמשיך את דרכו, רגע לפני השקיעה האחרונה שלו
ורד קמה והלכה
הוא נשאר עם מיכל, רגע אחרי השקיעה, שקיעה אחרונה לפני עידן חדש
4 חודשים חלפו לאחר אותה שקיעה
בכניסה למוסך הקטן ברחוב אלכסנדר ינאי חנתה אלפא רומיאו שחורה
ורד נכנסה לחדר הקבלה
הוא חייך אליה ושאל מה תרצה לשתות
מיים קרים ביקשה בקול שקט
הוא הגיש לה כוס מים צוננים וחייך
בואי אמר, ורד צעדה אחריו לחדר ההמתנה
שם על הקיר הכחול, תלויה היתה תמונה של שקיעה
השקיעה ההיא, מאותו ערב כואב ומיוחד
ועל הקיר ליד, תלויה היתה תמונה של ניל
ולידה פלקט מוזה עם סיפור על איזו Alfa Gtv אדומה
סיפור אחד שזכר, אחד ממאות סיפורים ששמע מניל
