יום רביעי, 21 בספטמבר 2016

סיכום שנה, 44 אני מגיע

הגיע הזמן לסכם שנה
הנסיבות יצרו מצב בו לא היה הזמן הדרוש כדי לבצע זאת קודם
לכן דחיתי בכמה ימים את הנושא
רק כמה ימים.....

אז מה היה לנו השנה
חצי ראשון היה על מי מנוחות
הגשמת מטרות, רכבתי את רכיבת ה 200
למדתי דברים חדשים
בשיתוף עם נורית הצלחנו להכניס שיגרה לביתינו אחרי השיפוץ הגדול
ואז הגיע החצי השני
טלטלה של ממש
שום דבר לא עבד לפי התוכנית
שעור עצום בכיבוי שריפות
כלפי חוץ הכל נראה יפה וחלק
מעשית זה פשוט לא עבד
הרבה מאד חישובי מסלול מחדש
שינוים בדקות, התמודדות עם המצב השונה
אחד החישובים הוביל לצעד מאד משמעותי
צעד שיקח אותי ואת המשפחה לעולם חדש
השינוי אותו נורית במבצעת מתחבר היטב לשינוי שלי
ולכבוד סיום השנה נפרדנו מאמא, בלי כל הכנה היא פשוט כבר לא עימנו :-(

ומה לשנה הקרובה
סבלנות, יש מטרות חדשות, יש צעדים עצומים
ויהיו גם המון רכיבות מיוחדות

שרון :-)

יום שני, 5 בספטמבר 2016

זגוגיות

עומד מול הזגוגית ומביט החוצה
שדות ירוקים
מרחבים של חופש
זגוגית שקופה חוצצת ביני ובין עולם של הרפתקה ואושר
כל שאני צריך הוא רגע קטן ומעט עוצמה
הזגוגית תתנפץ 

החופש קורא לי
עוד מעט, עוד קצת, אני שם

שרון :-)

יום שבת, 20 באוגוסט 2016

כאן ועכשיו


לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לחזור הביתה, להשפך על הספה וללכת לישון
אחלה סדר יום, לא?!

אז זהו שלא !!!
לחיות טוב זה לקום בבוקר ולחייך
לקום בבוקר עם מטרות, להאמין בהן ולהגשים אותן
לחיות טוב זה לראות את הילדים גדלים
לחיות טוב זה לשבת לכוס בירה של אחרי הצהרים עם נורית
לחיות טוב זה להגשים את המטרות שלי בעודי בחיים
לחיות טוב לזה לחיות כאן ועכשיו

שרון :-) 

יום חמישי, 18 באוגוסט 2016

היכן אנו חיים - תרבות מקומות העבודה בישראל

ישבנו השבוע בסרט קולנוע עם הילדים
לפני הסרט יש פרסומות, אחת הפרסומות מדברת על שיפור תנאי העבודה והפגנת גמישות כלפי העובד
עם דגש על הורים לילדים או בנים להורים מבוגרים


למי שלא יודע, רוב העובדים בישראל הם בעלי משפחות,
הערכים עליהם חנוכנו, הם משפחה חשובה יותר מכל דבר
אלא שמקומות העבודה דורשים את חלקם, כלומר את זמנו של העבוד
זה מאד לגיטימי שמקום העבודה ידרוש לקבל את זמנינו ובתמורה יתן לנו ערך חומרי - כסף בלשון אחרת
אלא שלעיתים הדרישות של מקומות העבודה סותרות את צרכי המשפחה של העובד בצורה קיצונית
נסו להיות הורים לילדים שרוצים קצת לראות את ילדיהם, רק קצת, במקום עבודה שיום עבודה בו נמשך מעל 10 שעות, הוסיפו לכך שעה וחצי זמן הגעה ושעה וחצי חזרה ומה תקבלו
ילדים שלא יודעים כיצד הוריהם נראים

הפרסומת עליה אני מדבר, הציגה את נושא גמישות בשעות העבודה, אפשרות להשלמת משימות מהבית ובכלל התחשבות בעובד
הפרסומת מציגה את הסיטואציה בה עובד למעשה יתן למקום עבודתו הרבה יותר בתמורה לגמישות זו
ואין ספק בכלל שהדבר נכון

ובכל זאת מקומות העבודה לא הפנימו את הנושא
יתר על כן, אני שומע לא אחת על מקומות עבודה הדורשים מעובדיהם לתת שעות רבות דווקא בתקופות בהם הילדים בחופשה מלימודים, ולא מאפשרים לקיחת ימי חופשה בתקופות אלו
האם זה הגיוני, האם זה נכון
והיכן ההסתדרות נמצאת, הרי היא הגוף שאמור ליצג את העובדים, במיוחד בעידן בו אנו נמצאים כיום, במלחהמ כנגד מושג עובדי הקבלן.....

צר לי אבל עם כל הכבוד להסתדרות שהרימה לאחרונה ראש והבינה שמגזר הפועלים החדש הוא עובדי ענפי השירותים לסוגיהם, הרי שמעבר להצלחתה לאגד אותם ולנסות לדאוג לשכר מעט יותר גבוהה, בתחום הזה לא נעשתה כלל עבודה
אין אני מודע לסיבה בגינה זהו המצב, אך מן הראוי לשנותו ומהר

שרון :-)

יום שבת, 6 באוגוסט 2016

חתול אחד גינג'י

צלצול טלפון העיר אותה משנתה
אחרי סיבוב במיטה פקחה את עיניה, כאב ראש חזק, ממש חזק
היכן אני חשבה לרגע ואז נזכרה, השעון הראה שכבר חצות היום


היא קמה ממיטתה ונגשה לכיור שבחדר האמבטיה
שטפה פניה, כאב הראש הציק עכשיו קצת יותר, עוד רגע ונזכרה במסיבה של אתמול כמה שתתה, חיוכו של הג'ינג'י החמוד עלה בראשה
בצעדים קצרים יצאה למטבח, לחצה על מתג הקומקום ולקחה לעצמה פרוסת לחם, בסכין חדה מרחה מעט חמאה ושכבה דקה של ריבה


הקומקום רתח, כפית נס קפה סוכרזית אחד מעט מים, בחישה מהירה והרבה חלב, כך תמיד אהבה את הקפה שלה
היא חזרה לחדרה, השילה מעליה את הגופיה והתחתונים שנשארו על גופה אחרי המסיבה, נטלה בידה מגבת הסיטה את ידית הברז,  מיד הרטיבה את גופה בזרם מים חמים

המקלחת העירה אותה, המים החמים שטפו את גופה והעירו את הזיכרונות
החיוך של הגינג'י שוב הפציע מתוך אוסף הפלאשים, כנראה שבאמת הגזמתי עם האלכוהול חשבה
עטופה במגבת חזרה למטבח, סיימה את כוס הקפה
הטלפון צילצל, היכן את נשמע הקול מן הצד השני, שוב הביטה בשעון, רבע שעה ואני מגיעה אמרה וסיימה את השיחה
בזריזות אופיינית זרקה על עצמה חולצת לייקרה נעימה, שלחה יד והרימה את הסקיני השחור תוך שניות כבר הייתה לבושה, בתנועה מהירה נטלה מעיל העור השחור ,הביטה לרגע במראה, אני לא צריכה איפור חשבה לעצמה לקחה תיק קטן ויצאה מהבית

בית הקפה השכונתי שבבעלותה ממוקם 5 דקות הליכה, ביום רגיל, הגשם החל לרדת, בצעדים קלילים חצתה את הכביש והגיעה אל דלת הכניסה, לילך פתחה עבורה את הדלת, תודה באמת שהגעת אמרה, מבט סביב ותוך שניות כבר נכנסה בדלת המטבח, אורי עמד ליד שולחן הנירוסטה וחתך ירקות, היא הביטה סביב, סיר מרק ירקות נראה לה כאופציה נהדרת למנת היום חשבה, היא נגשה לחדר הקטן והחליפה בגדים, עטתה על עצמה את הסינר האישי, הסינר הלבן עם ההקדשה
תוך 7 דקות כבר היו הירקות חתוכים, היא פתחה בקבוק יין לבן ושפכה אל הסיר, יום חורפי חשבה ומרק ירקות עשיר עם ניחוח אלכוהול קליל יהיה בדיוק הדבר שיחמם את הסועדים בבית הקפה, היא הרי מכירה אותם, או לפחות את רובם
לרגע נזכרה ביום בו פתחה את בית הקפה, זה היה לפני 12 שנים בערך, ביום חורף גשום במיוחד, נזכרה כיצד סיימה את הערב עם פחות מ 10 לקוחות, אורי קרא לה, כמו העיר אותה מחלומה, צריך עוד משהו שאל?
היא הנהנה בראשה, עד מתי אתה תהיה כאן שאלה, אני אצא עוד מעט לפגישה קצרה, את יכולה לסמוך עלי אמר, אני אהיה עד הסגירה, הכל בסדר, אני כבר אסיים עם המרק,
היא סיימה עוד כמה דברים קטנים, נגשה אל לילך ועדכנה בפרטים טכניים, הביטה ביומן ההזמנות, לא לשכוח ב 6 בערב מגיעות בנות הפרלמנט של הברידג' , תדאגי שהשולחנות הקבועים שלהן יהיו מוכנים ולא לשכוח שגברת לוי אוהבת עוגבת גבינה ליד הקפה, כן כן הפטירה לילך, יודעת מכירה אותה, היא חיכה ולילך חיכה חזרה
היא ניגשה שוב לחדרון והחליפה בגדים, הסקיני הדגיש את גזרתה השדופה
בזריזות אופיינית שלחה יד למגירה והוציאה את מפתחות המכונית, היא אף פעם לא הקדישה יותר מידי לנושא, זו רק מכונית אמרה, הגשם פסק לרגע חשבה אולי בכל זאת תרכב על הקטנוע, זו בסה"כ נסיעה קצרה לרמת השרון, רק לסגור חשבונות עם אחד הספקים ולהתמקח מעט על המחירון לשנה הקרובה

היא יצאה לדרכה, הכביש היה רטוב, הטלפון צלצל, מבט זריז, מספר לא מוכר, אני לא עונה החליטה והמשיכה בדרכה, נורית הדלק הופיעה על לוח המכוונים, אין לי בעיה חשבה, אלו רק 15 ק"מ הלוך חזור, אתדלק כשאצא, שוב הטלפון, אמא שלה, הפולניה הזו, היא תמיד מתקשרת בזמן הלא נכון, לחיצה על כפתור הדיבורית, כן מה ........... ענתה בחוסר סבלנות

שיחה דיי חסרת משמעות, עם תזכורת קטנה, אל תשכחי קפה ועוגה בשבת בבוקר, יעקוב ורחל הגיעו לביקור מולדת, אה והבן הגרוש שלהם גם יהיה, אני זוכרת שיצאת איתו פעם
טוב דיי אמא צעקה, אני ממהרת, סיימה את השיחה והחנתה את המאזדה בפינת רחוב אוסישקין

ריח הסיגר בכניסה למשרד של מר נבו היה מבחינתה אחד מתענוגות היום, ריח של סיגר קובני איכותי במיוחד, הוואנה או משהו בסגנון, מר נבו הוא אמנם ספק היין שלה כבר שנים אבל יותר מכך הוא חבר, אחרי שסיימה לרשום את הצ'ק החודשי ואחרי שסיימו לדון באחוזי ההנחה מהמחירון
פתח מר נבו בקבוק וויסקי ומזג לשניהם כוס
היא הציתה סיגריה ולגמה מן הוויסקי, את מקלקלת אמר לה בקול עמוק, אני יודעת אמרה אבל בשביל סיגרים כמו שלך אני צריכה רשת בתי קפה ולא בא לי עכשיו צחקה
הוא הביט בה במבט אבהי, כן אני יודע שאמרת שלא תפתחי עוד בית קפה, לפחות עד החתונה, רק שכמו שזה נראה אני אשתה עוד נהר וויסקי עד שאזכה לרקוד בחתונה שלך
חיוך גדול עלה על שפתיה

רווקה לנצח, כך הגדירו אותה חבריה, מין ילדה שלא התבגרה וגם לא רוצה להתבגר
הוויסקי החזיר אותה שוב אל הגינג'י מאתמול, משהו בתוכה אמר לה שיש בו הרבה יותר מהמראה

היא הציתה עוד סיגריה ונכסה למאזדה, קצת לאחור ומעט לפנים והיא שוב בתנועה, רדיו על גלגלץ, דיווח תנועה היא כיוונה את ההגה לנתיבי אילון, ברגע האחרון החליטה לשנות ולחזור בדרך נמיר, היא עוד הספיקה להשלים את הפניה שמאלה, המנוע כבה, מד הדלק עמד על E כלומר Empty
אחרי שעצרה והדליקה את אורות החירום , ניגשה לתא המטען, הוציאה משולש והציבה אותו מעט מאחורי הרכב, בעודה צועדת בחזרה עצר לידי קטנוע, אפשר לעזור שאל?
אתה יודע היכן תחנת הדלק הקרובה שאלה? 

חצי ק"מ מכאן בערך ענה הרוכב, אם את רוצה אני יכול להביא לך משם מיכל קטן, תודה אמרה בקול צרוד, היא נגשה אל המושב הקדמי כדי להוציא את התיק ולהגיש לו שטר של 100 שקלים
אך הרוכב המשיך כבר לכיוון התחנה, היא הרימה את עיניה וראתה את השלט האדום, מאי שם הופיע שוב פרצופו של הגינג'י, רגע זה הוא חשבה לעצמה ? אולי ? 

רוכב הקטנוע חזר, היא הגישה לו את השטר , הוא דחה אותה בתנועת יד, הוא ניגש ורוקן את הג'ריקן הקטן שלקח בתחנה אל מיכל הדלק, מה שמך שאלה, שמי אביב, חיוכו נראה לה מוכר מבעד לקסדה הסגורה
תודה מכל הלב, היא ניגשה והוציאה כרטיס ביקור מהתיק
לקחה עט ורשמה מאחור, מוזמן להגיע בכל זמן ולקבל שירות כיד המלך, אביב הניע את הקטנוע, היא הגישה לו את הכרטיס
אני נמצאת שם כל יום, אתה מוזמן להגיע אמרה וחיוך של תודה על פניה
בתחנת הדלק פנתה אל המתדלק, 95 מלא בבקשה
כמה דקות והיתה שוב בדדרכה
7:10 עצרה לרגע בדירתה, שירלי שותפתה לדירה חזרה לא מזמן מהעבודה, את רוצה לאכול משהו שאלה? שירלי הנהנה בראשה, תגיעי אני כבר אכין לך את הכריך הרגיל שלך, אמרה ויצאה בחופזה





7:45, חתול גי'נג'י חסם את דלת הכניסה, לילך עמדה ליד הקופה, בית הקפה היה מלא מפה לפה
שולחן הברידג' החל מתרוקן סוף סוף
נכנסה לרגע לחדרה הקטן, הניחה את התיק, חיברה את הסלולארי למטען וחזרה לדלפק, לילך יצאה במהירות, משמרת הערב הגיעה, כך נהגה לקרוא לחבורה הקבועה שנהגה לפקוד את המקום כמעט מידי יום בשעות הללו, מה תרצה היום משה, שאלה בעוברה ליד אחד השולחנות, את המיוחד שלך ענה בקול נעים, כמו את משה כך הכירה כמעט כל אחד מלקוחותיה

אורי, תכין בבקשה כריך אבוקדו אחד גדול בג'בטה, מבטה פנה לכיוון הדלת , שירלי נכנסה, הכריך שלך יהיה מוכן בעוד רגע, שבי בינתיים, שירלי התישבה על כיסא בפינה ליד הבר, נו ספרי אמרה, איך היה הדייט שלך אתמול, שירלי חייכה חיוך עקום, לא משהו, הבחור נחמד אבל זה ממש לא זה, דיי כבר עם הבררנות הזו שלך, בסוף עוד תשארי בתולה זקנה, שירלי גיחכה , זקנה כן, בתולה ...............


הפוך גדול בקשה אמרה לעמית הבריסטה, עם הרבה קצף, זה בשבילי אמרה וגם אחד שוקו חם לשירלי

עמית הביט בה והגניב מבט אל שירלי, שוקו חם או שוקו משודרג שאל?
שוקו חם זה מעולה ענתה שירלי


הערב המשיך בקצב הרגיל, שולחנות התמלאו והתרוקנו, קצת לפני חצות התרוקן בית הקפה, עמית ואורי התישבו בפינה עם ספל מרק, שאריות אחרונות מן הקדרה שהעמידה בצהריים

דלת הכניסה נפתחה במפתיע, פרצוף גינג'י, שיער תלתלים וחיוך
זה אתה אמרה, אביב, זה אתה מהמסיבה אתמול
וגם היום אחר הצהריים
זה אני אמר וזו את
היא נגישה אליו ונשקה על לחיו
אביב הסמיק מעט, אפשר לקבל בבקשה כוס קפה ...........


יום ראשון, 31 ביולי 2016

one last sunset עוד שקיעה אחת

קפה קצר ולדרך
כך החל היום 

הוא נכנס למכונית האלפא השחורה, הכניס את ממפתח לסוויטץ' והניע
מנוע הבוקסר ניעור לחיים, נקישות קטנות מלוות ברעם גדול

הדרך לחוף הים חלפה במהירות, הסלולארי רטט קלות, הוא התעלם, שקוע לגמרי בנהיגה, יד על ההגה ויד על מוט ההילוכים
קצת אחרי 6:00 נכנס לחניון המאולתר ליד חוף הצוק
החבורה החלה להתכנס, אימון ריצה של יום שני בבוקר, מעולם לא ויתר על אימון, בטח שלא היום
הריצה החלה, חימום קצר, קילומטר של ריצה רגועה ואז האינטרוולים, קצרים וכואבים, אחד ועוד אחד
7:30 עצר לרגע בקפה השכונתי, אספרסו קצר וכריך קטן
האלפא חנתה על המדרכה, לרגע שם לב שהסלולארי נשאר ברכב, הוא לקח עיתון שהיה על שולחן העץ והביט בכותרות
שם דבר לא באמת חדש חשב, סיים את הכריך והקפה וחזר במהירות לביתו

מקלחת זריזה, הילדים התעררו
מיכל כבר יצאה לעבודה, מבט אל הסלולארי, הודעה אחת על המסך, מספר לא מוכר, "אתה זוכר את הפגישה הערב, ואם לא אז אל תשכח, 19:00 ב 9Bitch מציצים" הוא תהה מי שלח את ההודעה הזו

אחרי שסיים להכין את הכריכים לילדים, סידר מעט את חדר השינה, ניגש לרגע לארון הקטן והוציא את מצלמת הCanon 5d הישנה שלו, כבר כמה חודשים שלא זכתה לראות את אור היום שלא לדבר על לצלם תמונה כלשהי, משהו בפנים אמר לו שהיום תהיה שקיעה יפה, הסוללה טעונה, עדשה רחבה חוברה לגוף המצלמה וכרטיס הזיכרון הוכן

הוא ארז את תיק הצילום הכין עוד חולצת טריקו לבנה נקיה והניח את הכל בשקית גדולה, מוכן ליציאה

האלפא השחורה נעה בזריזות על כביש 5, יש משהו מיוחד באלפות במיוחד בישנות שבהן, אלו שיוצרו אי שם בשנות ה 70 המוקדמות, הוא נוהג בה עוד מעט 20 שנה, ממש קצת אחרי שנכנס לשירות קבע , רכש אותה, 4 או 5 משכורות שלמות הושקעו בה ובשיפוץ המנוע, מיכל תמיד טענה שהוא נשוי לאפלא ולא לה, השעות שהשקיע בכיווני המנוע הבלתי אפשרים, ימי ששי בצהרים שעות של ניקיון כמעט חולני, מפגשי החובבים והשעות הרבות במוסך של ניל, בקיצור השקעה לא הגיונית במוכנית הכי לא הגיונית, משהו שרק מי שבאמת מכור לנוסטלגיה יכול להבין

פנה ימינה צעק לו ה Waze , הוא שם לב שהוא קרוב מאד למחלף התקוה, הודרת שני הילוכים זריזה, פניה קלילה ימינה ועיקול נהדר ללחוץ עד הסוף את דוושת הגז, הוא פנה שוב ונכנס לאיזור התעשיה , לאט לאט נכס לחניון, לחניה השמורה רק לו, מסומנת בצבע אדום

הוא עלה למשרד לעוד יום עבודה, איש מכירות בחברת הייטק, שיחות , עינת מזכירת המחלקה הגישה לו פתק קטן עם רשימת אנשים שכבר חיפשו אותו מהבוקר, השעה היתה  10 לערך הוא נגש למטבחון והכין לעצמו קפה שחור בכוס זכוכית שקופה, בדרך עוד הספיק להגיד כמה בוקר טובים ושקע בשיחות טלפון אינסופיות

בערך ב 12 הביט שוב בסלולארי ונזכר באותה הודעה, מי השולח או השולחת חשב, לרגע הביט ביומן, הוא גילגל מעלה ומטה אך לא מצא דבר
הוא גיגל את מספר הטלפון וגם לא הצליח לזהות מי הפונה או הפונה


הודעה נוספת מאותו מספר הגיעה מספר דקות מאוחר יותר:
"אל תשכח להגיע, ורד"


מי זו לכל הרוחות ורד, מתי קבעתי להגש עימה ולמה
ולמה היא גםן זוכרת את זה, איך אסביר למיכל, הרי כבר זמן רב שאנו מנסים למצוא לעצמינו ערב פנוי, רק לשנינו והנה יש לי פיגשה עם מישהי הערב, בלי שאני יודע מיהי, בלי שיש לי בכלל את הזמן לכך ובעיקר בלי מיכל

הטלפון צילצל, זו היתה מיכל, אתה מגיע לארוחת צהריים עימי שאלה ? בוודאי השיב, לקח בחופזה את מפתחות האלפא מהשולחן ורץ לחניון, ביציאה מהחניון נתקל בפעם המי יודע כמה בהשלכותיהן של העבודות בציר ז'בוטינסקי, נסיעה של 2 ק"מ כדי לאסוף את מיכל ערכה כ 20 דקות, מעט לפני שהגיע התקשר, מיכל יצאה אליו, לבושה בשימלת קיץ פרחונית ותיק קטן בידה
היא טרקה בעדינות את דלת המכונית , עבורה הייתה זו רק מכונית, שוב ריח הדלק באוטו שלך אמרה, רכנה לעברו ונשקה לו
הם  נסעו עוד כמה דקות והגיעו למסעדה הקטנה האהובה עליהם, מסעדה ביתית קטנה ברחוב צדדי ברמת גן, בדרך חשב, לספר או לא לספר על הפגישה ואם כן איך להסביר בכלל, כשהוא בעצמו אינו יודע מיהי ורד או לפחות אינו זוכר

ארוחת הצהריים היתה קלילה ונעימה, סלט ולחם טרי לפתיחה, כוס יין לבן, גם המנות העיקריות הגיעו במהרה
דג ברוטב יין לבן למיכל ומנת פסטה גדולה עבורו
אתה רוצה קינוח שאלה מיכל וחיוך קטן עלה על שפתיה
הוא הביט בה במבטח חודר, תוהה לרגע אם בכלל יש לו זמן לכל זה עכשיו

צלצול טלפון הקפיץ אותה, יש לי פגישה ב 15:00 בוא נחזור, הם יצאו במהירות, רעש מנוע הבוקסר שוב חתך את האויר, איזה מזל שהאלפא מאיצה כל כך חזק חשב בעת שחתך את הרחובות הצדדים בדרך חזרה, הוא הוריד את מיכל בדיוק בזמן והמשיך למשרד לעוד כמה דקות

השם ורד נע במוחו, מי זו, מה הקשר שלי אליה
הוא סימס למיכל שיש לו היום עוד פגישת עבודה בת"א בערב ושיעבור בבית רק לכמה דקות

הרבה מסמכים חיכו לו בתיבת המייל, הוא עבר עליהם אחד אחד, חומר טכני משמעמם עם מוצר שהוא כבר לא בטוח אם הוא מאמין בו

הודעת טקסט חוזרת ממיכל,"תודה על העדכון, אם בא לך
אני יוצאת להליכה על הים בערב, נוכל להפגש לקפה+ אח"כ... "

עוד מייל אחד עבר ואז נזכר בורד היחידה שהכיר, כמעט 20 שנה שלא ראה אותה, זו היא חשב לעצמו, בעצם אולי כן, הרי פגשתי אותה לפני כמה שנים באקראי נזכר, דיברנו על להפגש מתישהו, הוא שקע במחשבות, ורד ההיא היתה אחותו של אחד מחבריו לפלוגה בצבא, הוא אמנם חשב לצאת עימה אך היא ממש לא היתה בכיוון
הטלפון צילצל, עוד שיחה עם לקוח מעצבן ,הוא סיים את השיחה והביט בשעון, 18:00
הוא קפץ ממקומו כיבה את המחשב ויצא במהירות מן המשרד
תוך כדי יציאה מהחניון הזין ב Waze את הכתובת, חניון שרתון, שעת ההגעה הצפויה הייתה 18:55
הוא משך לאחור את ידית ההילוכים לוחץ בחזוקה על דוושת הגז , מאיץ בפראות, הוא נזכר שרצה לקחת את המצלמה, הביט אנא ואנה ומצא אותה במושב האחורי
ביחד עם חולצת הטריקו הלבנה
הוא בלם בחוזקה בכניסה לחניון, הביט לעבר השומר, שלח יד ולקח את הפתקית מידו

הוא הקפיד לחנות עם הפנים החוצה, החליף חולצה בזריזות, הגינס וחולצת הטריקו הלבנה החמיאו לו, משהו שהתחבר נהדר לראשו הקרח, הוא שלח יד אל תיק הצילום נעל את דלת האלפא וצעד מרחק כמה עשרות מטרים אל ה 9Bitch בחוף, התישב על כיסא נמוך הוציא את המצלמה והביט
השקיעה היתה בתחילתה
זמן טוב לכוון כמה דברים לפני שיגיע הרגע המושלם לצילום השקיעה

לפתע שמע קול מוכר
הוא הביט לאחור, בתחילה לא זיהה אותה, אישה כבת 60 לערך, דקת גיזרה ובהירת עור, חיוך על פניה
אני בטוחה שאתה לא זוכר אותי אמרה, אבל אני זוכרת אותך
היא התישבה לצידו, מלצרית ניגשה אליהם , מה תשתו שאלה?
הוא ביקש גולדסטאר מחבית, היא חשבה לרגע רק כוס מיים קרים בבקשה אמרה
השמש הגיעה לרגע הנכון
הוא ביקש את סליחתה והרים את המצלמה מן השולחן , כיוון ולחץ, התריס הכבד השמיע את הרעש המוכר, קליק חזק ועוד אחד, עוד כמה שניות ועוד כמה לחיצות, זו שקיעה מדהימה אמרה

אז מי את שאל ?
אני אישתו של ניל אמרה בקול שקט, ניל מהמוסך הקטן ברחוב אלכסנדר ינאי בפתח תקוה
היא הוציאה מעטפה מתיקה
מה שלומו, כבר חודשיים שלא היית אצלו
דמעות זלגו מעיניה
היא הושיטה לו את המעטפה, פתח זה משהו מניל אליך אמרה
הוא פתחת את המעטפה ברעד, ניל אמנם לא היה אדם קרוב אליו כך חשב, אך דווקא אהבתם המשותפת לניחוח האיטלקי המיוחד, הפכה את המשפגשים הקצרים במוסך לרגעים עם המון אינטימיות, וסיפורים מהסוג שאפשר להגרר לתוכם לימים שלמים

הוא הביט בה ושאל אם הכל בסדר
פתח את הדף, הדמעות זלגו מעיניה
ניל כבר לא עימנו אמרה, לפני חודש בדיוק ישבתי עימו כאן
ישבנו וחזינו בשקיעה האחרונה שלו
יום למחרת הוא עצם את עיניו, הסרטן אכל אותו לאט לאט עד שלא יכול היה להמשיך
בזוית עינו ראה את מיכל, איך ידעה שהוא כאן חשב
מיכל לקחה כיסא לבן ההצטרפה לשולחן
ורד פנתה אל מיכל, תודה על העזרה אמרה

סוף סוך החל להבין מה קורה כאן
הדף היה מסמך משפטי, חתום בידי עורך דין
המוסך שלך אמרה ורד
בימיו האחרונים , רגע לפני השקיעה אמר ניל שמכל הלקוחות שהיו, היה לו רק אחד שבאמת אהב לבוא ולא רק כדי לטפל באלפא, אהב לבוא ולשמוע סיפורים
לקח לי שבוע להתחיל לחפש אותך ואז במפתיע כשקיבלתי מהחוקר את הפרטים, גיליתי שאני למעשה מכירה אותך, אני עובדת עם מיכל כבר שנים, וכל העת אני שומעת ממנה כל הזמן את סיפורי האלפא השחורה המיוחדת ועד כמה אתה אוהב את המכונית הזו, באותו רגע הבנתי מדוע ניל בחר בך להמשיך את דרכו, רגע לפני השקיעה האחרונה שלו
ורד קמה והלכה
הוא נשאר עם מיכל, רגע אחרי השקיעה, שקיעה אחרונה לפני עידן חדש


4 חודשים חלפו לאחר אותה שקיעה

בכניסה למוסך הקטן ברחוב אלכסנדר ינאי חנתה אלפא רומיאו שחורה
ורד נכנסה לחדר הקבלה
הוא חייך אליה ושאל מה תרצה לשתות
מיים קרים ביקשה בקול שקט


הוא הגיש לה כוס מים צוננים וחייך
בואי אמר, ורד צעדה אחריו לחדר ההמתנה
שם על הקיר הכחול, תלויה היתה תמונה של שקיעה
השקיעה ההיא, מאותו ערב כואב ומיוחד
ועל הקיר ליד, תלויה היתה תמונה של ניל
ולידה פלקט מוזה עם סיפור על איזו Alfa Gtv אדומה
סיפור אחד שזכר, אחד ממאות סיפורים ששמע מניל

יום שלישי, 26 ביולי 2016

Free As A Bird

הרגע הזה
שבו כבר לא אכפת לך
הרגע שבו אתה מבין שפיזית אתה עוד שם וזה רק פיזית
זה הרגע שבו אתה מבין שזהו זה
והגיע הזמן לפרוש כנפיים
לתת ללב להוביל ולבחור את השביל
לתת למוח לשמור שלא אטעה ושהבחירה תהיה נכונה

הרגע הזה שבו אני יודע שאין להביט לאחור

לקחת את ארגז הכלים האישי שלי
להעביר הלאה את הכלים שסיימו את תפקים
וליצור בו מגש כלים ייחודי
לאסוף אליו את הכלים החשובים עבורי עכשיו

הרגע הזה שבו אני יודע שאני יכול להצליח
וכל שאני צריך זה לצעוד
כי אם לא אצעד אז אפול
הרגע הזה כבר כאן

הרגע הזה שבו אני יודע שאני חופשי כמו ציפור
ציפור שמובילה להקת ציפורים
ציפור שעפה לה אל האינסוף
הרגע הזה הוא הרגע שלי והוא כאן ועכשיו

יום שישי, 15 ביולי 2016

אלימות מילולית , אצבע קלה על הלסת

קורא פוסט בפורום כלשהו
קורא פעם אחת ומשהו לא מתחבר לי
פעם שניה ואז זה קופץ מול העיניים
"צריך להרוג אותם ועכשיו"
הכותב לא באמת מתכוון להרוג אף אחד
הוא בסה"כ רוצה להסביר שהאנשים הללו התנהגו בצורה שאינה מתאימה לסיטואציה
אבל בפועל הוא חטא באותוט חטא קדמון של שימוש במונחים שהם מוגזמים בעליל

םך גם ברחוב
רוכב אופניים חשמלים חולף בצורה מסוכנת ליד אישה
והיא מקללת : " הלוואי שתמות" , היא באמת רוצה במותו של הנער ( חסר האחריות ) ?

כמה פעמים שמעתם מישהו אומר שצריך היה לרצוח או לאנוס מישהו או מישהי
ויש עוד המון דוגמאות

אולי ננסה למתן את שימוש במונחים כה קשים
אולי קצת נחשוב
גם כשאנו בשיא הכעס
אולי  נוריד קצת  את מפלס האלימות המילולית
אולי ?

שרון :-)

יום רביעי, 13 ביולי 2016

כעס

חומות של אנשים שמבטיחים הבטחות
קירות של בני אדם בטוחים שרק הם יודעים
הרים של דעות שכולן נכונות
גבעות של דעות קדומות

כעס , שיקח את הקושי והפוך אותו לאש

כעס , שיפתח את הדרך לשחרר את העוצמה הכלואה
כעס , נקודה לבנה על רקע שחור
כעס , בדרך לראות את האור

אנשים קטנים שלא שחושבים שהם יודעים הכל

אנשים קטנים שלא רואים שסביבם יש עוד אנשים
אנשים קטנים שחיים בצל של עצמם
אנשים קטנים שבטוחים שהצל שלהם משפיע על כולם

כעס , שיאיר את החושך

כעס , שישבור את הקיר
כעס , שיפיל תחומה
כעס , הירוק כבר מאיר 

יום שבת, 18 ביוני 2016

מתנות קטנות

התקופה האחרונה הינה סוג של תקופת מבחן אישית
עומס רב , הרבה מחשבות על שינוי
כמו אופניים שנעים קדימה בשביל שמטפס לו בשיפוע מתון , שיפוע בו קשה מאד לראות לאן ממשיך השביל
וכמו החיים כך גם הרכיבות שלי
לא הכל הולך , יש ימים שהכל נראה חלש מאד ויש ימים שהכל נראה בסדר
וכשהכל נראה טוב , קשה לדעת אם זה טוב אי התנאים אופטמליים או אולי זה טוב כי אני באמת טוב

יצאתי לרכיבת שבת קצרה ודי סטנדרטית
פעמיים אספרסו קצר אני קורא לרכיבות הללו
לטפס פעמיים ברצף עד מחסום בית אריה
שום דבר חדש
ובכל זאת הפעם זה הרגיש אחרת
יצאתי לבוקר של סוף אביב , למרות החום שסרר בימים האחרונים , הבוקר החל קריר ונעים
החימום על כביש 40 , מול הרוח , היה מהיר , מהיר מהתוכנית ומהצפוי
בכניסה לטיפוס של בית אריה , מבט קצר לשעון , פחות מ 44 דקות , אני מהיר הבוקר !!! 4 דקות פחות מהרגיל
מתחיל את הטיפוס  , לא ממש דוחף , עובד רציף ורגוע , התוכנית היא בכל קטע עליה לצאת מהאוכף ל 20 שניות ואז לחזור חזרה לדיווש חלק  , מאחר ויש הרבה פיקים קטנים של טיפוס בבית אריה , הרי שיהיהו הרבה פיקים כאלו של טיפוס
הקרירות מתחלפת , זה כבר לא ממש קריר , הזיעה נגרת על משקפי השמש , פותח מעט חולצה לוקח שלוק מיים וממשיך , יוצא ל 20 שניות , מתזמן את היציאה למיקום בו היא הכי נחוצה וקדימה , פיק ועוד פיק
אחרי הפיק הכי קשה מגיע קטע רכיבה מתון יותר , , שטוח , דוחף , הרוח בפנים והמהירות גובהה יחסית , דוחף עוד , נותן לדופק לצאת מן המסגרת , חזק , מרגיש טוב , רוכב נגש עוקף אותי , תופס גלגל ומושך עימו כמה שאני מסוגל
עוד קצת ועוד , פיק אחרון מגיע , הפיק הזה קצר , יוצא מהאוכף נע לצדדים מדויק
סוף הטיפוס , לוקח אויר ויורד רגוע , לא לוחץ , נהנה מהקרירות
זורם מצד לצד , משכיב בעיקולים , אוהב את פניות ה S המהירות
ושוב טיפוס , הפעם מתון יותר , לא לוחץ כמו קודם , רק מקפיד על יציאה מהאוכף במקומות הנכונים
הרוח עדיין בפנים , לא חזקה , רק מורגשת
משלים את תוכנית האימון ויורד , רגוע , לוקח אויר נהנה מהמתנה של רכיבת השבת הזו
בדרך מנופף לשלום לכמה מכרים שבדיוק מטפסים
הטמפרטורות עולות , הגיע הזמן לסיים את היום ולחזור הבייתה
בצומת הטייסים אני תופס רוכב שמסיים גם הוא את השבת , שיחה קצרצרה וחייכנית
הדרך חזרה חולפת בצורה נעימה ומחויכת
תחושת הקלה , מתנה קטנה וחשובה
מתנה שתיתן לי הרבה אנרגיה להתמודד עם התקופה המורכבת הזו

שרון :-)

יום רביעי, 8 ביוני 2016

ברגע אחד

נוסע על כביש מהיר
שומע שיר ישן וטוב Dust in the wind
מקשיב לשורה הראשונה
I Close My Eyes
המחשבות רצות
מה קורה ברגע אחד
כמה דברים משתנים באותה שניה או מאית שניה או אולי בכלל דקה
חיים שלמים שעוברים מול העיניים
והכל ברגע אחד
עיני פקוחות המחשבות נעות לכל הכיוונים
לאן ממשיכים מכאן
העולם ממשיך קדימה
ואני , אני נמצא כאן לרגע אחד
ורוצה עוד רגע אחד של חלום
רגע אחד של חיים

שרון :-)

יום שישי, 27 במאי 2016

החלום של שגב - לרכוב 50 ק"מ ביום אחד

הבית שלנו אינו בית רגיל
נורית ואני מאמינים בערכים של הגשמה ועשיה
ולא פחות חשוב , כל נושאי השיחה פתוחים בביתינו
אין טאבו , יש התאמות לדברים שונים אך לעולם לא ננעה על משהו שזה רק לגדולים
כך גם לגבי החלומות , אין דבר כזה אי אפשר
מה שאני רוצה אני משיג אם אני באמת רוצה
כך גם שגב ואהוד וכמובן נורית ואני

כשחזרתי מרכיבת ה 200 שלי לפני חודשיים הודיע שגב שהוא רוצה לרכוב 50 ק"מ בשטח ביום אחד
כשההצהרה הגיעה כמה ימים לאחר מכן שוב , היה ברור שזו אינה סתם אמירה
באחת מארוחות הערב ניהלנו שיחה על משמעות התוכנית ומה דרוש כדי לעשות כך

מאחר ושגב ואהוד שניהם רוכבים בחוג רכיבה לאורך כל השנה , הרי שכושר רכיבה בסיסי יש להם
וגם טכניקה
מה שנשאר זה לבנות תוכנית קצרה ולהתכונן לרכיבה הזו

נקבעו רכיבות מבחן , רכיבה אחת של שעתיים שבה נבחן את הקצב המתאים
רכיבה שניה שתהיה קצרה יותר אך בה הקצב יהיה גבוהה יותר ונבחן את ההתנהלות עצמה
ורכיבה שלישית של 30 ק"מ לפחות - סימלוציה של קצב והתנהלות  בתוואי שחלקו יהיה המסלול הספציפי

אופני השטח שלי שהעלו אבק בחדר האופניים ראו דרור
סוף סוף הן ראו אבק של שטח

לפני שבוע יצאנו לרכיבת ההכנה האחרונה , 30 ק"מ מכפר סירקין , לגבעת כח ומשם עד לכביש 40 ( בשטח כמובן ) וחזרה לכפר סירקין , מסלול שהתגלה כנעים וידידותי
הכל נראה נהדר
עקבתי אחרי מזג האויר , רציתי לוודא שאנו רוכבים ביום שלא יהיה חם מידי ושנוכל להנות לכל אורח הרכיבה ולא לסבול מחום כבד שיתיש אותנו

לאורך השבוע התיעצתי עם מכר או שניים לגבי המסלול
החלטתי שנצא מהבית ונרד דרך שביל אופניים מסודר לכיוון כפר סירקין , משם נטפס לכיוון יער קולה , לא ניכנס ממש אלא נסתובב ונחזור חזרה , כך נמשיך על שביל הירקון / המקביל למסילת הברזל  עד הכניסה לתל אביב ומשם נחזור עד לקיבוץ עינת

הכננו תיקי רכיבה עמוסי חטיפי אנרגיה , משאבה , פנימיות חליפיות , שקי שתיה וכו
בדיקה אחרונה של האופניים ולילה טוב

ב 5:20 הערתי את שגב
אכלנו כמה כריכונים , שתיתי את הקפה של הבוקר ואחרי עוד כמה דקות יצאנו לדרך

חימום רגוע בשביל האופניים שמגיע עד כביש 40 , חצינו את הכביש במעבר החציה ונכנסנו לשביל שעד לרכיבה זו לא הכרתי
שביל של שאריות אספלט שנע במבקביל לכביש 471 וחותך אל בית העלמין של כפר סירקין
הקצב היה איטי למדי , למען האמת  איטי מידי
בסירקין פנינו ימינה , מקביל מסלילה , שגב תפס לו את המיקום שלו , קצת מאחור ולעיתים לפנים , דאגתי לשמור על קצב אחיד ולא קשה מידי , שוחחנו על נושאים ברומו של עולם והקפדנו על משמעת מיים
לקראת יער קולה השיפוע מחריף מעט והקצב יורד בהתאם
עצרנו לכמה דקות , לקחנו אויר והסתובבנו
מכאן ועד לגשר של עינת מצפה לנו רוכבה זורמת
ה Xc שלי טובות במורד , ברגע ששחררתי בלמים הן פשוט זורמות להן מצד לצד
בולם ה Sid משכך מהמורות בצורה מדהימה ומערכת ה X9 בת ה 6 שנים עובדת נהדר
הקראנק שלי ארוך מידי וחוצמזה , אני רק על הפלטה האמצעית , מי צריך בכלל את הגדולה והקטנה .........

שגב נע לצידי או מעט מאחור אנו מבצעים התאמות קצב לכל אורך המסלול
השטח הופך מעט יותר טכני אחרי הגשר של עינת , שגב עובר לפנים , אני כבר ממש לא רוכב טכני טוב והוא לעומתי שולט מדהים באופניים
ממשיכים לשייט לנו , יש רוכבים רבים שנעים לשני הכיוונים , ליד פארק אפק אנו עוברים לקטע קצרצר של אספלט , כמה מאות מטרים , הרוח היא רוח פנים , אני מבהיר לשגב שבחזור יהיה קל יותר
אנו חולפים ליד בריכת הנופרים , לא עוצרים , לא עכשיו , לא היום
שגב מוך קדימה , יש כאן עליה מדורדרת למדי וזה המקום שלו להראות לי מי יותר טוב ממשיכים על השביל עד לגשרון שעובר מתחת למסילת הברזל ומעל לואדי שילה
עוצרים בצד להפסקת כריך והתאוורות קלה , 5 דקות וממשיכים

שגב יוצא קדימה ואני עימו , השיחה נמשכת שאלות רבות יש לו לילד שלי , תענוג , קצת מדברים על הדרך קצת על דברים אחרים

השביל נותן כמה אפשרויות ואנו בוחרים בדרך הצמודה למסילה , נרכוב עימה עד מתחת לכביש 40 שם נעלה על שביל אופניים עד שנגיע ל 33 ק"מ , זו נקודת הסיבוב שלנו

שואל את שגב אם הוא צריך עצירה והוא מניד ראשו בשלילה , האם משהו כואב , הברך מעט כואבת
או קיי , בוא נשנה גישה , קצת פחות לרכוב בעמידה ויותר בישיבה בהילוכים קלים , אז זה ייקח עוד כמה דקות , לא ממש מעניין לא אותי וגם לא אותך אני אומר
אחרי כמה דקות הכאב חולף , והוא חוזר לרכיבה בעמידה , כך נח לו וזה מה שחשוב

הדרך חולפת אין כאן הרבה חוכמות נעים לרכוב יחדיו
אנו עוצרים למילוי מיים ( מבקוק שאני סוחב בתיק ) ליד ברז גדול של מקורות







זוהי עצירה שלישית ואנו כבר עם 37 ק"מ ברגליים
מווודא עם שגב בפעם המי יודע כמה שהכל בסדר ושום דבר לא ממש כואב והוא רק אומר קדימה בוא כבר
הקצב עולה , רוח גבית תומכת אותנו
ואדי שילה מגיע , עיקולים לכאן ולכאן אני אוהב מסלולים כאלו יש בהם משהו שמשחרר את הגוף והנפש
שגב עסוק כרגע במטרה שלו ובנושא השיאים , השיא שלו והשיא שלי
אני מגלה לו בסוד שגמני מעולם לא רכבתי יותר מ 35 ק"מ בשטח
וזה שבכביש אנו רוכב מרחקים ארוכים לא אומר דבר על יכולות השטח שלי
אני מתכנן אופציה לעצירה קצרה כ 5 ק"מ לסיום , דבר שמתגלה כמיותר , פשוט אין צורך

אני מגיעים לבריכת הנופרים ומקיפים את פארק אפק , שגב יודע מה הוא עושה , רוכב כמו מקצוען מנוסה , מחשוב ומחויך בלי חוכנות , אני חושב על כך ומבין שמדובר על ילד בן 11 וחצי , בעצם דיי קשה להבין את זה
חוצים את כביש 483 בזהירות , וקדימה לכוון הגשר , הגשר של עינת הוא נקות הטיפוס האחרונה שלנו
פיק קטן ותלול , מזכיר לשגב להוריד הילוכים , הוא צועק לי , שהכל בסדר והוא מטפס , בעליה אני עוקף אותו מדווש מהר ככל שאני יכול , וכף גם הוא , מעט אחרי הגשר , הגרמין מראה 50 ק"מ , מצהיר על כך בקול , נותנים כיף זה לזה וממשיכים עד לכניסה לתחנת הדלק
נורית מחכה לנו שם , חיוך גדול על פניה




עוצרים , מתחבקים , מיוזעים מאושרים
שגב מחייך וצועק , עשיתי את זה
ואני , אני מאושר גם לעצמי ובעיקר בשבילו
אין מטרה שיחליט לבצע ולא יעמוד בה
לא בזכותי אלא בזכותו !!!

שרון :-)

יום שני, 4 באפריל 2016

My 10 goals for the next 2 years

Know what my next professional  area
And figure out how I make the transition from what I'm doing 
now To A hole new area
Establish the thing I want to do in the best way I know
 
Go on a road bike rode that  will bring with it a financial 
contribution to  nonprofit cancer related foundation
 
Create a lecture on the 200 km bike ride I finished last month  
and show how it effected my life 
And forward it to as many people
 
To publish the book I'm writingg
 
Hold a photographic of  mechanics  exhibition in a big art 
gallery or large public place
 
Write a Colum at an Israeli  bike magazine 
 
Build a personal website
Which will include a new blog
Deliver relevant content from my old  blogs and my previous 
web sites
Into a site of significance and unique character
 
Tattoo one more unique tattoo that represent the unique things in 
me
Combine the sunrise , road bike riding and I did 200 km sign
 
Learn how to process images Liitrom software so that I can 
make my photos more beautiful without giving up  my unique 
approach to photography

if you have any idea
please Email Me

sharon :-) 

יום ראשון, 27 במרץ 2016

הרשימה - חוויות מהרצאה מעניינת

בימים האחרונים מצאתי את עצמי קורא ספר
דבר נדיר למדי ברפטואר העמוס שלי
ולא סתם ספר אלא ספר מהסוג שפורץ את קו המחשבה

"הרשימה" - מאת יובל אברמוביץ'

רצה המזל ובעצם רציתי אני ורצתה גם נורית להגיע להרצאה ולשמוע את הדברים ממקור ראשון וכמו שאתם יודעים
 המזל הולך עם הטובים אז זכינו בהזמנה זוגית להרצאה

את ההזמנה קיבלנו באחת בצהרים וההרצאה באותו ערב
כמה טלפונים ויש ביביסיטר ( תודה סבתא )

אחרי עוד אחר צהריים קצבי , יצאנו לנו לערב למען עצמנו

ההרצאה התקימה באולם קטן בתיאטרון הבימה
כ 100 משתתפים , במה קטנה , גיטרה פסנתר ואוירה אינטימית

הערב מתחיל בהגשמת חלום של בחור צעיר שהיה באחת ההרצאות של יובל
הוא מקבל את הבמה , שר כמה שירים , שירים שכתב והלחין ושיר של מישהו אחר
בהחלט מראה שאפשר להגשים חלומות , קטנים כגדולים

יובל עולה לבמה
חיוך על פניו וסיפור בפיו
סיפור חיים מעניין , רגעים מצחיקים ורגעים  מעניינים
המילים קולחות בשטף
הסיפור כולל כמה פניות קלות ולכאן ולכאן
ברגע מסוים , אנו מקבלים משימה קטנה / גדולה - תלוי בנקודת המבט
לכתוב חלומות , לדבר על החלומות
בהחלט ערב חלומי
את כל סיפור ההרצאה אני אשאיר ליובל
מי שרוצה לקבל עוד נקודת מבט מומלץ לו להגיע להרצאה
ומי שלא מאמין שאפשר להגשים חלומות
מוזמן להמשיך בדרכו

אני נהנתי

שרון :-)

יום שלישי, 15 במרץ 2016

My 10 goals for the next 2 years - עשרת המטרות שלי לשנתיים הקרובות

My 10 goals for the next 2 years
10 המטרות שלי לשנתיים הקרובות






לדעת מהו תחום העיסוק הבא שלי 

ולהבין כיצד אני מבצע את המעבר ממה שאני עושה כיום לתחום חדש לגמרי 
להקים את הדבר שאני רוצה לעשות בצורה הכי טובה שאני יודע 

לצאת לרכיבה שתביא עימה תרומה כספית לעמותה הקשורה בתמיכה בחולי סרטן


ליצור הרצאה מסודרת על רכיבת ה 200 שלי כנקודת עוצמה בחיים

ולהעביר אותה לכמה שיותר אנשים 

להוציא לאור את הספר שאני כותב



לקיים תערוכת צילומי מכאניקה בגלריה או במקום פומבי גדול 

להיות בעל טור במגזין אופניים ישראלי


לבנות אתר אינטרנט אישי 

שיכלול בלוג חדש 
להעביר אליו תכנים רלוונטיים מהבלוגים והאתרים הקודמים שלי
ולהפוך אותו לאתר בעל משמעות ואופי ייחודי


לעשות קעקוע נוסף , קעקוע ייחודי שייצג את הדברים המיוחדים שבי 

קעקוע שישלב את הזריחה , האופניים ורכיבת ה 200 ק"מ שעשיתי

ללמוד כיצד לעבד תמונות בתוכנת לייטרום כך שאוכל להפוך את הצילומים שלי ליפים יותר בלי לוותר על הגישה הייחודית לי בצילום



כל רעיון או דרך ייתקבלו בברכה

שרון :-)








יום שישי, 11 במרץ 2016

עכשיו אני יכול לכתוב את הספר שתמיד חלמתי לכתוב

כביש 444 , הגשר שמעל כביש 6 , טיפה לפני הפניה לכביש 465 
200 , זה מה שמראה הגרמין
סוגר על אלי 
זהו , סיימנו לטפס להיום אני אומר
לחיצת יד
מעכשיו ירידה ושיחרור רגליים , עוד 7 ק"מ בערך

תחושה נעימה בגוף
חיוך של הקלה
זהו זה , עברנו משוכה , מטרה , זה הסתיים

15:30 , תחנת הדלק בעינת
נכנס , טיפה אחרי אלי
מביט לפנים ורואה את נורית , שגב ואהוד
מחייך וניגש לחבק ולנשק
קורא לאלי , בוא , הם מחכים גם לך
מסיימים לפרק ציוד ומתישבים לקפה ועוגה
עוד קצת ונפרדים לשלום

טוב באמת ככה אפשר לסכם רכיבה של 208 ק"מ
כן ולא
כן כי כשמסיימים רכיבת 200 ק"מ , אין מישהו מחכה בשער ניצחון כלשהו , אין גם טקס סיום או הענקת מדליות
אין שום דבר למעט התחושה הפנימית של ההצלחה 
אבל מאחר ואני אוהב לכתוב 
אז תהנו ממה שאכתוב :-)


הרכיבה הזו נהגתה לפני קצת יותר משנתיים
סיימתי את ברווט 200 שיצא מעינת לכיוון המוחרקה
אלי קלמן ליווה אותי לאורך כל אותה רכיבה 
ועקב התברברות באיזה ישוב ליד כביש 65 , טיפסנו כמה וכמה מאות מטרים מיותרים
כשהגענו לטיפוס האחרון לכיוון המוחרקה , הבנתי שאין לי רגליים לבצע אותו ולחזור בחתיכה אחת
וכך חזרנו , עם יותר מ 200 ק"מ אבל בלי להשלים את המשימה

מכל מיני סיבות , דחיתי בשנה את הגשמת המטרה 
כך שלמעשה היו לי שנתיים וקצת להכין את עצמי לרכיבה הזו
לאט לאט בניתי את היכולת , ביצעתי רכיבות הכנה 
אימונים ממוקדים

רכבתי עם חברים , רכבתי לבד ו........


יום ששי 11.3.16 , 4:00
מתעורר , ברור שלפני צלצול השעון 
לוקח אויר , מתלבש , בודק את תחזית מזג האויר 
ומבין שהרוחות יתחילו כדרומיות קלות עם רכיב מזרחי ובהמשך היום נקבל רוחות צפוניות מתחזקות
מסיים להתלבש 
מכין לעצמי אספרסו קצר
ויורד למטה עם הציוד ועוד כוס קפה , לאלי קלמן שמחכה לי ליד הבית
מעמיסים את ה Basso ו קדימה לקיבוץ עינת

5:40 מקליקים
מתחילים בחימום רגוע , טיפוס לגבעת כח מכיוון צפון
עליה לא קלה אבל כזו שאני מכיר היטב 
השחר עלה לפני מספר דקות והזריחה מתחילה להופיע
לא ממש זריחה חזקה אבל מספיק כדי לתת תחושה נעימה
הירידה לכיוון ברקת חולפת בנעימים
אלי ואני מתמקמים זה לצד זה או זה מאחורי זה , תלוי ברוחב השול

צומת רמלוד , פונים שמאלה , כמה רוכבים של Igp חולפים אותנו , בוקר טוב וממשיכים , כלומר הם בקצב שלהם ואנו בקצב שלנו
פונים ימינה לכביש 424 , כיוון כפר שמואל / בן-נון 
טיפוס מתון , קריר למדי , זה בדיוק מה שאנו רוצים עכשיו
הכל רגוע
רפתות משמאל ובתים קטנים מימין 
הירידה מהימ"מ לכיוון נחל נחשון זורמת בכיף
הרוח מזרחית קלילה
בצומת חטיבה 7 עוצרים לרגע
אני מוריד את כפפות הלטקס שלבשתי מתחת לכפפות הרכיבה הקצרות
פונים ימינה לכביש 3 

כביש 3 , סיפור ישן של יחסי אהבה / שנאה , אחד הכבישים המשמעממים בארץ ובכל זאת , דווקא היום הוא נראה פחות מאיים מתמיד
השדות הירוקים משני הצדדים , פשוט בשיאם
האוויר נעים , משהו שונה היום , או שזה רק אצלי 
אלי קצת מלפנים וקצת לידי
הרמזור בצומת נחשון מתחלף לאדום , עוצרים לרגע
שתי מילים וקדימה ממשיכים 
המהירות גבוהה למדי
לא טיסה נמוכה אבל מספיק כדי להעמיד את הקצב על טוב מאד
הירוק ממשיך וממשיך וממשיך  
מחליפים מיקומים , אלי לרוב לפני לעיתים פותח פער ואז חוזר לאחור
קצת זמן לשוחח וקצת זמן של לבד

8:10 צומת מסמיה , זמן לעצירה ראשונה
61 ק"מ ברגליים 
אספרסו קצר וכריך שמתחלק חצי חצי
קצת פיצוחים מלוחים 
הודעות לבית ולכמה חברים
20 דקות מנוחה 
מילוי מים וקדימה , ממשיכים

כביש 40 לכיוון פלוגות
הרבה תנועה אבל השוליים נוחים מאד , הרוח גבית קלילה מאד עד לא מורגשת
הקצב מהיר למדי למרות מגמת הטיפוס
אלי מכתיב קצב ואני שומר טווח
הכלל הבסיסי הוא כל עוד זה לא כואב , זה נכון
נתוני הדופק שלי הפכו ללא הגיוניים בערך מצומת נחשון
הגרמין מראה נתוני דופק של 50 או 45 לפעמים 60 
זה ממש לא המצב , אני מרגיש היטב מה אני עושה וזה מספיק טוב
הנוף משתנה מעט
כמה שדות של כלניות
נחל כזה או אחר
העץ המפורסם של כביש 40 ( ליד המושב סגולה )
התחושה ממשיכה להיות טובה

בצומת פלוגות פונים ימינה לכביש 35 
הקטע הקצר בין פלוגות לצומת נהורה הוא אחד המוזרים
הוא מתחיל במקום בו הכביש מכוסה עצים שממש יוצרים מנהרה
קצת לאחריו הדרך הופכת למין שממה , קשה להסביר את השינוי
יש איזה פיז'ו שתקועה בשוליים , אנו מאד זהירים וכשמגיעים אליה היא בדיוק יוצאת קדימה 
פיק קטן של טיפוס לפני המושב יד נתן

שמאלה כביש 352 לכיוון חלץ
אחד הכבישים הקסומים בארץ 
שוליים צרים , אפס תנועה עליות קצרות בשיפועים של עד 5% וירידות קצרות בשיפועים מעט יותר מתונים
מתגלגלים מעלה יחדיו
קצת לכאן וקצת לכאן
מחייך , בעצם אני כל הזמן עם חיוך אבל עכשיו הוא גדול יותר
זה הכביש שנמצא באחריות של הכי הרבה מועצות איזוריות בארץ , כל כמה מאות מטרים יש שלט של מועצה איזורית אחרת
אחרי שחולפים מעל מסילת הברזל הכביש הופך לירידה מהירה 
דבוקת רוכבים ענקית מולנו ( עד כמה שזיהיתי , בוטקיה )
חולפים את נחל ברור בפעם הראשונה ואחרי כמה מאות מטרים גם בפעם השניה
עוד טיפה והשלט למושב חלץ מגיע
ואחריו גם הצומת
פונים שמאלה לכביש 232 , קטע קצר עד קיבוץ ברור חיל
אלי אומר שאנו לא נכנסים לתחנה לפני שנחצה את קו ה 100
בדרך חולפים שוב מעל נחל ברור
ממשיכים עוד טיפה ואחרי שרואים 100 על הגרמין , סבים לאחור ונכנסים לתחנה 


10:00 תחנת הדלק בברור חיל
102 ק"מ
אספרסו , כריכים
מילוי מים
זמן למרוח קרם שיזוף
הודעות למשפחה 
20 דקות ויוצאים 
חבורת רוכבי שטח שזה עתה סיימו רכיבה עומדת בכניסה לתחנה,
כמה מילים עימם וממשיכים לדרכנו

כביש 232 לכיוון צפון
עליות קצרות , אחת אחרי השניה 
שיפועים של בין 3 ל 7 אחוזים
כל הזמן משחקים 
רוח אף , זו הבשורה הגדולה , רוח שמתחזקת , משבים ועוד משבים

קצת אחרי הישוב כוכב מיכאל הדרך הופכת לירידה מהירה , עד צומת גבעתי
שמאלה ומיד ימינה
ממשיכים על 232 , שני טיפוסונים קצרים
ואז מגיע קטע הכביש הממכר
אי אפשר להסביר עד כמה 
התנועה מצד לצד
האספלט המזוויע פשוט לא מזיז לאף אחד
לרכוב ולהתמכר 
זה רק 2 דקות וזה פשוט WOW

שמאלה לכביש 3 
4 קילומטרים של כביש לא הכי נעים
שוליים צרים , עבודות
התנועה דווקא מתחשבת בנו 
אין הרבה מה לכתוב על הקטע הזה , קצר ונגמר
עוד קילומטר על כביש 4 לכיוון דרום ואנו בצומת ברכיה

ימינה לכביש 35 
קטע ארוך למדי שעולה ויורד
מרבדי כלניות ושדות ירוקים
שוליים נוחים 
משוחחים מעט 
אלי משחק קצת עם כיוון המעביר הקדמי שלו 
יש איזה תיקתוק מעצבן מהקראנק 
הזדמנות לתת כמה מחמאות לשילדה עליה אני רוכב
ה Basso Diamante שלי היא מפלצת אמיתית
שילדת רייסינג עם נשמה 
מהירה בירידות ויעילה בעליות
והאיבזור המורכב עליה הופך אותה לחיה של ממש 
צומת נהורה מגיע
ממשיכים ישר
עוד כמה עליות וירידות קטנות ומגיעים לפלוגות
יש מספיק מיים לעוד 30 דקות לפחות

פניה שמאלה לכביש 40
עצירה לדקה בתחנת הדלק , רק לבדוק הודעות 
וקדימה
מגמת ירידה מחד ורוח אף מאידך
זו לא מלחמה , זו פשוט עבודה רציפה
אלי לוקח יוזמה ומושך מעט
אני מסמן לו להאט , הקצב מתיצב שוב
זה מהיר לי ואין לי שום כוונה לשרוף את הרגלים
לא עכשיו לפחות 
קצת עליות קטנות ואז הירידה לכיוון קרית מלאכי , העצירה במסמיה קרובה מאד
אני על טיפות המיים האחרונות
וגם הגוף רוצה כמה דקות הפסקה

תחתנת הדלק במסמיה
12:45
155 ק"מ 
ספרייט / קולה 
כריך גדול 
מתישבים על המדרכה
מורידים נעליים 
נחים מעט
עוד קצת קרם שיזוף וקדימה
מכאן לא אמורות להיות עוד עצירות 

עוברים דרך תחנת הדלק לכביש 3
שיוט בקצב בינוני
לא מהר ולא לאט
אני מפחד מהמשבר הקבוע שלי בקטע הזה
אלי עוצר לרגע ואני ממשיך , אחרי 3 ק"מ הוא יחבור אלי שוב
ביחד , קצת אלי לפנים וקצת אני 
לקראת טל שחר אני מבין שסיימתי בקבוק מים שלם
חם , זו הסיבה 
מרוצה מזה שהצלחתי להשלים את הקטע הזה ללא המשבר הקבוע 
מדברים לרגע מה לעשות
גם אלי סיים הרבה מים בקטע זה ונשארו עוד כ 35 ק"מ עד לסיום רכיבה 
האם לעצור בתחנה בנחשון או במקום אחר?

פדיה , זו ההחלטה , זה הרבה יותר הגיוני ונמצא אחרי הטיפוס ליער המגינים

שמאלה לכביש 44
רוכבת בחולצת 500Watt וביב של נבחרת ישראל חולפת אותנו
היא מהירה מאיתנו , רק במעט
אלי מושך קדימה ואני עובד לאט
הטיפוס ליער המגינים , רוח אף לא קלה ושיפוע שנעשה תלול מרגע לרגע
אני יודע שזה הטיפוס המשמעותי הלפני אחרון של היום 
ממשיך לעבוד בשיטה של לא להגיע למצב של כאב
נזכר לרגע בטיפוס של נחל דליה בברווט ההוא מלפני שנתיים וקצת
את סוף הטיפוס אז ביצעתי בהליכה
לא הפעם
אני מאורגן טוב 
ליד הכניסה ליער המגינים יש מישהו שמוכר פיתות דרוזיות
אני משתעשע לרגע בלעצור ולקחת פיתה  דרוזית עם לבנה ( לאאאאאאאאא )
אלי קצת לפנים
הרוכבת של 500 וואט מקבלת חיזוק בדמות רוכב שהגיע אליה מהצד השני
שניהם קצת קדימה
שני באמפים קצרים ליד כרמי יוסף 
עוצרים למלא מים בפדיה
רציתי גם לקחת בקבוק ספרייט
אלא שיש חבורה של רוכבי 500 וואט שממתינים לקפה 
אלי ממלא מים ואנו ממשיכים
כביש 44 מגמת ירידה 
קטעים מהירים יותר או פחות
זה כביש שרכבתי בו המון פעמים , אני אוהב אותו
את הרוח הצפונית קצת פחות........
צומת רמלוד מגיע

ימינה לכביש 40
הקטע הזה הוא קטע משמעמם למדי
נוף עירוני מגמת ירידה ורק הרוח , היא עובדת עליינו או נגדנו , מכה בלי רחמים
אלי תופס עמדה ומכתיב קצב 
אני עומד בזה בצורה מעולה
אחרי המחלף של כביש 1 אנו זוכים לכביש מקורצף
חוויה למזוכיסטים בלבד
400 או 500 מטרים כאלו
פירוק טואטאלי של הגוף 
זה פשוט רועד ורועד ורועד 


כביש 46 מגיע
איזה שינוי
הירוק חזר
הגרמין מראה 195 ק"מ
רוכבים ביחד
אלי מאט טיפה
הוא מתמודד עם הקיר האישי שלו
ואני עם הקיר שלי
זמן לחפור לעומק
עוד מעט מגיע הטיפוסון של טירת יהודה
יש סימנים ראשונים של רוח מערבית ( היא הייתה רצויה כבר לפני שעה )
מתחילים לטפס מעלה
מוריד לקטן בקראנק - בפעם האחרונה להיום
לאט לאט
סיבובי רגליים מהירים לא להשרף
נזכר בפעם הראשנה שטיפסתי כאן ואיך נתפס לי
ה-4 ראשי בקצה העליה
לרגע אני נזכר ברגעים קשים וכואבים
הכימותרפיה , ההשתלה הכאבים והקושי ללכת 
אני מבין את העוצמה שבי , אחרי שהחלמתי מסרטן פעמיים
אחרי ששיקמתי את עצמי
אני כאן ועוד ק"מ אחצה את קו 200 ה ק"מ ברכיבה הזו 

שמאלה לכביש 444
עוד טיפה וצומת גבעת כח
אבל רגע עכשיו זמן להתרגש , קצת לפני הגשר
וה 200 מגיע
איזה WOW
איזו תחושה
תחושת הקלה
עמדנו במשימה!

שולח יד אל אלי
לחיצת יד 
אלי זורק מילה על עוגת גבינה פירורים לכבוד הימולדת שהייתה לפני שבוע :-)
ממשיכים לרדת
לא לוחצים
ממש עוד קצת
ורואים את תחנת הדלק בעינת
הדגלים מראים רוח מערבית חזקה 
שמאלה ונכנסים לתחנה 
סיבוב קצר לכיוון הרכב של אלי
נורית והילדים מחכים לי
אני מזמין את אלי להצטרף
משפחה זה לא רק דם
ואלי הוא מבחינתי , משפחה לכל דבר
אח , חבר , אין הגדרה 

זהו זה 
הסתיימה רכיבת ה 200 שחלמתי עליה
ברווט 200 לא רשמי אבל אמיתי בכל קנה מידה שהוא


יושבים ביחד בקפה
עוגת גבינה פירורים לאלי ( צר לי אבל לא היה זיקוק )
וופל בלגי לילדים
וקפה :-)

קצת מספרים
מרחק 207.8 ק"מ 
זמן ברוטו9:51 שעות - מהירות ממוצעת ברוטו 21.1
זמן נטו 8:35 שעות - מהירות ממוצעת נטו 24.2
טיפוס מצטבר 1089 מטרים
2 וחצי כריכים
9 בקבוקי מים ( כמעט כולם עם איזוטוני )
2 כדורי מלח
9 חטיפי אנרגיה
והכי חשוב 2 חברים שיצאו ביחד למסע מיוחד 

ולסיום , תודות
כן כן , זמן להגיד תודה 

נורית , יקירתי
בלעדייך לא הייתי יוצא למסע הזה
התמיכה שלך וזה שאת מוכנה לסבול את השגעונות שלי 
אין דרך להסביר כמה שהיית איתי לכל אורך הרכיבה הזו 
עמוק עמוק בפנים

אלי קלמן , חבר , שותף
היה תענוג לרכוב איתך
חוויה עמוקה וחזקה
לא רק בפן של הרכיבה 
אנו מכירים כבר כמה שנים
ומיום ליום אני יודע עד כמה החברות איתך היא הרבה מעבר לרכיבות עצמן
וזה שיצאת איתי בפעם השניה לרכיבת 200
זה בונוס ענק

אהוד ושגב , ילדי המקסימים
היה שווה לצאת למסע כזה ולראות אתכם בסיומו 
מחייכים אלי
מחבקים אותי
אתם מקסימים והרכיבה הזו היא גם בשבילכם

ירון דוידי 
תודה חבר יקר על שהחזרת אותי לעולם רכיבת הכביש
אתה מהווה השראה אמיתית , השחיה שאתה שוחה גורמת לי לראות את מה שאני עושה באור אחר ומאתגרת כל פעם מחדש



בדרך הבייתה שגב משמיע לנו שיר
We Are The Champions

מחייך :-)
עכשיו אני יכול לכתוב את הספר שתמיד חלמתי לכתוב

שרון :-)