כאן ועכשיו

לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לחזור הביתה, להשפך על הספה וללכת לישון
אחלה סדר יום, לא?!

אז זהו שלא !!!
לחיות טוב זה לקום בבוקר ולחייך
לקום בבוקר עם מטרות, להאמין בהן ולהגשים אותן
לחיות טוב זה לראות את הילדים גדלים
לחיות טוב זה לשבת לכוס בירה של אחרי הצהרים עם נורית
לחיות טוב זה להגשים את המטרות שלי בעודי בחיים
לחיות טוב לזה לחיות כאן ועכשיו

שרון :-) 

היכן אנו חיים - תרבות מקומות העבודה בישראל

ישבנו השבוע בסרט קולנוע עם הילדים
לפני הסרט יש פרסומות, אחת הפרסומות מדברת על שיפור תנאי העבודה והפגנת גמישות כלפי העובד
עם דגש על הורים לילדים או בנים להורים מבוגרים

למי שלא יודע, רוב העובדים בישראל הם בעלי משפחות,
הערכים עליהם חנוכנו, הם משפחה חשובה יותר מכל דבר
אלא שמקומות העבודה דורשים את חלקם, כלומר את זמנו של העבוד
זה מאד לגיטימי שמקום העבודה ידרוש לקבל את זמנינו ובתמורה יתן לנו ערך חומרי - כסף בלשון אחרת
אלא שלעיתים הדרישות של מקומות העבודה סותרות את צרכי המשפחה של העובד בצורה קיצונית
נסו להיות הורים לילדים שרוצים קצת לראות את ילדיהם, רק קצת, במקום עבודה שיום עבודה בו נמשך מעל 10 שעות, הוסיפו לכך שעה וחצי זמן הגעה ושעה וחצי חזרה ומה תקבלו
ילדים שלא יודעים כיצד הוריהם נראים

הפרסומת עליה אני מדבר, הציגה את נושא גמישות בשעות העבודה, אפשרות להשלמת משימות מהבית ובכלל התחשבות בעובד
הפרסומת מציגה את הסיטואציה בה עובד למעשה יתן למקום עבודתו הרבה יותר בתמורה לגמישות זו
ואין ספק בכלל שהדבר נכון

ובכל זאת מקומות העבודה לא הפנימו את הנושא
יתר על כן, אני שומע לא אחת על מקומות עבודה הדורשים מעובדיהם לתת שעות רבות דווקא בתקופות בהם הילדים בחופשה מלימודים, ולא מאפשרים לקיחת ימי חופשה בתקופות אלו
האם זה הגיוני, האם זה נכון
והיכן ההסתדרות נמצאת, הרי היא הגוף שאמור ליצג את העובדים, במיוחד בעידן בו אנו נמצאים כיום, במלחהמ כנגד מושג עובדי הקבלן.....

צר לי אבל עם כל הכבוד להסתדרות שהרימה לאחרונה ראש והבינה שמגזר הפועלים החדש הוא עובדי ענפי השירותים לסוגיהם, הרי שמעבר להצלחתה לאגד אותם ולנסות לדאוג לשכר מעט יותר גבוהה, בתחום הזה לא נעשתה כלל עבודה
אין אני מודע לסיבה בגינה זהו המצב, אך מן הראוי לשנותו ומהר

שרון :-)

חתול אחד גינג'י

צלצול טלפון העיר אותה משנתה
אחרי סיבוב במיטה פקחה את עיניה, כאב ראש חזק, ממש חזק
היכן אני חשבה לרגע ואז נזכרה, השעון הראה שכבר חצות היום

היא קמה ממיטתה ונגשה לכיור שבחדר האמבטיה
שטפה פניה, כאב הראש הציק עכשיו קצת יותר, עוד רגע ונזכרה במסיבה של אתמול כמה שתתה, חיוכו של הג'ינג'י החמוד עלה בראשה
בצעדים קצרים יצאה למטבח, לחצה על מתג הקומקום ולקחה לעצמה פרוסת לחם, בסכין חדה מרחה מעט חמאה ושכבה דקה של ריבה

הקומקום רתח, כפית נס קפה סוכרזית אחד מעט מים, בחישה מהירה והרבה חלב, כך תמיד אהבה את הקפה שלה
היא חזרה לחדרה, השילה מעליה את הגופיה והתחתונים שנשארו על גופה אחרי המסיבה, נטלה בידה מגבת הסיטה את ידית הברז,  מיד הרטיבה את גופה בזרם מים חמים
המקלחת העירה אותה, המים החמים שטפו את גופה והעירו את הזיכרונות
החיוך של הגינג'י שוב הפציע מתוך אוסף הפלאשים, כנראה שבאמת הגזמתי עם האלכוהול חשבה
עטופה במגבת חזרה למטבח, סיימה את כוס הקפה
הטלפון צילצל, היכן את נשמע הקול מן הצד השני, שוב הביטה בשעון, רבע שעה ואני מגיעה אמרה וסיימה את השיחה
בזריזות אופיינית זרקה על עצמה חולצת לייקרה נעימה, שלחה יד והרימה את הסקיני השחור תוך שניות כבר הייתה לבושה, בתנועה מהירה נטלה מעיל העור השחור ,הביטה לרגע במראה, אני לא צריכה איפור חשבה לעצמה לקחה תיק קטן ויצאה מהבית

בית הקפה השכונתי שבבעלותה ממוקם 5 דקות הליכה, ביום רגיל, הגשם החל לרדת, בצעדים קלילים חצתה את הכביש והגיעה אל דלת הכניסה, לילך פתחה עבורה את הדלת, תודה באמת שהגעת אמרה, מבט סביב ותוך שניות כבר נכנסה בדלת המטבח, אורי עמד ליד שולחן הנירוסטה וחתך ירקות, היא הביטה סביב, סיר מרק ירקות נראה לה כאופציה נהדרת למנת היום חשבה, היא נגשה לחדר הקטן והחליפה בגדים, עטתה על עצמה את הסינר האישי, הסינר הלבן עם ההקדשה
תוך 7 דקות כבר היו הירקות חתוכים, היא פתחה בקבוק יין לבן ושפכה אל הסיר, יום חורפי חשבה ומרק ירקות עשיר עם ניחוח אלכוהול קליל יהיה בדיוק הדבר שיחמם את הסועדים בבית הקפה, היא הרי מכירה אותם, או לפחות את רובם
לרגע נזכרה ביום בו פתחה את בית הקפה, זה היה לפני 12 שנים בערך, ביום חורף גשום במיוחד, נזכרה כיצד סיימה את הערב עם פחות מ 10 לקוחות, אורי קרא לה, כמו העיר אותה מחלומה, צריך עוד משהו שאל?
היא הנהנה בראשה, עד מתי אתה תהיה כאן שאלה, אני אצא עוד מעט לפגישה קצרה, את יכולה לסמוך עלי אמר, אני אהיה עד הסגירה, הכל בסדר, אני כבר אסיים עם המרק,
היא סיימה עוד כמה דברים קטנים, נגשה אל לילך ועדכנה בפרטים טכניים, הביטה ביומן ההזמנות, לא לשכוח ב 6 בערב מגיעות בנות הפרלמנט של הברידג' , תדאגי שהשולחנות הקבועים שלהן יהיו מוכנים ולא לשכוח שגברת לוי אוהבת עוגבת גבינה ליד הקפה, כן כן הפטירה לילך, יודעת מכירה אותה, היא חיכה ולילך חיכה חזרה
היא ניגשה שוב לחדרון והחליפה בגדים, הסקיני הדגיש את גזרתה השדופה
בזריזות אופיינית שלחה יד למגירה והוציאה את מפתחות המכונית, היא אף פעם לא הקדישה יותר מידי לנושא, זו רק מכונית אמרה, הגשם פסק לרגע חשבה אולי בכל זאת תרכב על הקטנוע, זו בסה"כ נסיעה קצרה לרמת השרון, רק לסגור חשבונות עם אחד הספקים ולהתמקח מעט על המחירון לשנה הקרובה

היא יצאה לדרכה, הכביש היה רטוב, הטלפון צלצל, מבט זריז, מספר לא מוכר, אני לא עונה החליטה והמשיכה בדרכה, נורית הדלק הופיעה על לוח המכוונים, אין לי בעיה חשבה, אלו רק 15 ק"מ הלוך חזור, אתדלק כשאצא, שוב הטלפון, אמא שלה, הפולניה הזו, היא תמיד מתקשרת בזמן הלא נכון, לחיצה על כפתור הדיבורית, כן מה ........... ענתה בחוסר סבלנות
שיחה דיי חסרת משמעות, עם תזכורת קטנה, אל תשכחי קפה ועוגה בשבת בבוקר, יעקוב ורחל הגיעו לביקור מולדת, אה והבן הגרוש שלהם גם יהיה, אני זוכרת שיצאת איתו פעם
טוב דיי אמא צעקה, אני ממהרת, סיימה את השיחה והחנתה את המאזדה בפינת רחוב אוסישקין

ריח הסיגר בכניסה למשרד של מר נבו היה מבחינתה אחד מתענוגות היום, ריח של סיגר קובני איכותי במיוחד, הוואנה או משהו בסגנון, מר נבו הוא אמנם ספק היין שלה כבר שנים אבל יותר מכך הוא חבר, אחרי שסיימה לרשום את הצ'ק החודשי ואחרי שסיימו לדון באחוזי ההנחה מהמחירון
פתח מר נבו בקבוק וויסקי ומזג לשניהם כוס
היא הציתה סיגריה ולגמה מן הוויסקי, את מקלקלת אמר לה בקול עמוק, אני יודעת אמרה אבל בשביל סיגרים כמו שלך אני צריכה רשת בתי קפה ולא בא לי עכשיו צחקה
הוא הביט בה במבט אבהי, כן אני יודע שאמרת שלא תפתחי עוד בית קפה, לפחות עד החתונה, רק שכמו שזה נראה אני אשתה עוד נהר וויסקי עד שאזכה לרקוד בחתונה שלך
חיוך גדול עלה על שפתיה
רווקה לנצח, כך הגדירו אותה חבריה, מין ילדה שלא התבגרה וגם לא רוצה להתבגר
הוויסקי החזיר אותה שוב אל הגינג'י מאתמול, משהו בתוכה אמר לה שיש בו הרבה יותר מהמראה

היא הציתה עוד סיגריה ונכסה למאזדה, קצת לאחור ומעט לפנים והיא שוב בתנועה, רדיו על גלגלץ, דיווח תנועה היא כיוונה את ההגה לנתיבי אילון, ברגע האחרון החליטה לשנות ולחזור בדרך נמיר, היא עוד הספיקה להשלים את הפניה שמאלה, המנוע כבה, מד הדלק עמד על E כלומר Empty
אחרי שעצרה והדליקה את אורות החירום , ניגשה לתא המטען, הוציאה משולש והציבה אותו מעט מאחורי הרכב, בעודה צועדת בחזרה עצר לידי קטנוע, אפשר לעזור שאל?
אתה יודע היכן תחנת הדלק הקרובה שאלה? 
חצי ק"מ מכאן בערך ענה הרוכב, אם את רוצה אני יכול להביא לך משם מיכל קטן, תודה אמרה בקול צרוד, היא נגשה אל המושב הקדמי כדי להוציא את התיק ולהגיש לו שטר של 100 שקלים
אך הרוכב המשיך כבר לכיוון התחנה, היא הרימה את עיניה וראתה את השלט האדום, מאי שם הופיע שוב פרצופו של הגינג'י, רגע זה הוא חשבה לעצמה ? אולי ? 
רוכב הקטנוע חזר, היא הגישה לו את השטר , הוא דחה אותה בתנועת יד, הוא ניגש ורוקן את הג'ריקן הקטן שלקח בתחנה אל מיכל הדלק, מה שמך שאלה, שמי אביב, חיוכו נראה לה מוכר מבעד לקסדה הסגורה
תודה מכל הלב, היא ניגשה והוציאה כרטיס ביקור מהתיק
לקחה עט ורשמה מאחור, מוזמן להגיע בכל זמן ולקבל שירות כיד המלך, אביב הניע את הקטנוע, היא הגישה לו את הכרטיס
אני נמצאת שם כל יום, אתה מוזמן להגיע אמרה וחיוך של תודה על פניה
בתחנת הדלק פנתה אל המתדלק, 95 מלא בבקשה
כמה דקות והיתה שוב בדדרכה
7:10 עצרה לרגע בדירתה, שירלי שותפתה לדירה חזרה לא מזמן מהעבודה, את רוצה לאכול משהו שאלה? שירלי הנהנה בראשה, תגיעי אני כבר אכין לך את הכריך הרגיל שלך, אמרה ויצאה בחופזה

7:45, חתול גי'נג'י חסם את דלת הכניסה, לילך עמדה ליד הקופה, בית הקפה היה מלא מפה לפה
שולחן הברידג' החל מתרוקן סוף סוף
נכנסה לרגע לחדרה הקטן, הניחה את התיק, חיברה את הסלולארי למטען וחזרה לדלפק, לילך יצאה במהירות, משמרת הערב הגיעה, כך נהגה לקרוא לחבורה הקבועה שנהגה לפקוד את המקום כמעט מידי יום בשעות הללו, מה תרצה היום משה, שאלה בעוברה ליד אחד השולחנות, את המיוחד שלך ענה בקול נעים, כמו את משה כך הכירה כמעט כל אחד מלקוחותיה

אורי, תכין בבקשה כריך אבוקדו אחד גדול בג'בטה, מבטה פנה לכיוון הדלת , שירלי נכנסה, הכריך שלך יהיה מוכן בעוד רגע, שבי בינתיים, שירלי התישבה על כיסא בפינה ליד הבר, נו ספרי אמרה, איך היה הדייט שלך אתמול, שירלי חייכה חיוך עקום, לא משהו, הבחור נחמד אבל זה ממש לא זה, דיי כבר עם הבררנות הזו שלך, בסוף עוד תשארי בתולה זקנה, שירלי גיחכה , זקנה כן, בתולה ...............

הפוך גדול בקשה אמרה לעמית הבריסטה, עם הרבה קצף, זה בשבילי אמרה וגם אחד שוקו חם לשירלי
עמית הביט בה והגניב מבט אל שירלי, שוקו חם או שוקו משודרג שאל?
שוקו חם זה מעולה ענתה שירלי

הערב המשיך בקצב הרגיל, שולחנות התמלאו והתרוקנו, קצת לפני חצות התרוקן בית הקפה, עמית ואורי התישבו בפינה עם ספל מרק, שאריות אחרונות מן הקדרה שהעמידה בצהריים

דלת הכניסה נפתחה במפתיע, פרצוף גינג'י, שיער תלתלים וחיוך
זה אתה אמרה, אביב, זה אתה מהמסיבה אתמול
וגם היום אחר הצהריים
זה אני אמר וזו את
היא נגישה אליו ונשקה על לחיו
אביב הסמיק מעט, אפשר לקבל בבקשה כוס קפה ...........

one last sunset עוד שקיעה אחת

קפה קצר ולדרך
כך החל היום 
הוא נכנס למכונית האלפא השחורה, הכניס את ממפתח לסוויטץ' והניע
מנוע הבוקסר ניעור לחיים, נקישות קטנות מלוות ברעם גדול
הדרך לחוף הים חלפה במהירות, הסלולארי רטט קלות, הוא התעלם, שקוע לגמרי בנהיגה, יד על ההגה ויד על מוט ההילוכים
קצת אחרי 6:00 נכנס לחניון המאולתר ליד חוף הצוק
החבורה החלה להתכנס, אימון ריצה של יום שני בבוקר, מעולם לא ויתר על אימון, בטח שלא היום
הריצה החלה, חימום קצר, קילומטר של ריצה רגועה ואז האינטרוולים, קצרים וכואבים, אחד ועוד אחד
7:30 עצר לרגע בקפה השכונתי, אספרסו קצר וכריך קטן
האלפא חנתה על המדרכה, לרגע שם לב שהסלולארי נשאר ברכב, הוא לקח עיתון שהיה על שולחן העץ והביט בכותרות
שם דבר לא באמת חדש חשב, סיים את הכריך והקפה וחזר במהירות לביתו

מקלחת זריזה, הילדים התעררו
מיכל כבר יצאה לעבודה, מבט אל הסלולארי, הודעה אחת על המסך, מספר לא מוכר, "אתה זוכר את הפגישה הערב, ואם לא אז אל תשכח, 19:00 ב 9Bitch מציצים" הוא תהה מי שלח את ההודעה הזו

אחרי שסיים להכין את הכריכים לילדים, סידר מעט את חדר השינה, ניגש לרגע לארון הקטן והוציא את מצלמת הCanon 5d הישנה שלו, כבר כמה חודשים שלא זכתה לראות את אור היום שלא לדבר על לצלם תמונה כלשהי, משהו בפנים אמר לו שהיום תהיה שקיעה יפה, הסוללה טעונה, עדשה רחבה חוברה לגוף המצלמה וכרטיס הזיכרון הוכן
הוא ארז את תיק הצילום הכין עוד חולצת טריקו לבנה נקיה והניח את הכל בשקית גדולה, מוכן ליציאה

האלפא השחורה נעה בזריזות על כביש 5, יש משהו מיוחד באלפות במיוחד בישנות שבהן, אלו שיוצרו אי שם בשנות ה 70 המוקדמות, הוא נוהג בה עוד מעט 20 שנה, ממש קצת אחרי שנכנס לשירות קבע , רכש אותה, 4 או 5 משכורות שלמות הושקעו בה ובשיפוץ המנוע, מיכל תמיד טענה שהוא נשוי לאפלא ולא לה, השעות שהשקיע בכיווני המנוע הבלתי אפשרים, ימי ששי בצהרים שעות של ניקיון כמעט חולני, מפגשי החובבים והשעות הרבות במוסך של ניל, בקיצור השקעה לא הגיונית במוכנית הכי לא הגיונית, משהו שרק מי שבאמת מכור לנוסטלגיה יכול להבין

פנה ימינה צעק לו ה Waze , הוא שם לב שהוא קרוב מאד למחלף התקוה, הודרת שני הילוכים זריזה, פניה קלילה ימינה ועיקול נהדר ללחוץ עד הסוף את דוושת הגז, הוא פנה שוב ונכנס לאיזור התעשיה , לאט לאט נכס לחניון, לחניה השמורה רק לו, מסומנת בצבע אדום

הוא עלה למשרד לעוד יום עבודה, איש מכירות בחברת הייטק, שיחות , עינת מזכירת המחלקה הגישה לו פתק קטן עם רשימת אנשים שכבר חיפשו אותו מהבוקר, השעה היתה  10 לערך הוא נגש למטבחון והכין לעצמו קפה שחור בכוס זכוכית שקופה, בדרך עוד הספיק להגיד כמה בוקר טובים ושקע בשיחות טלפון אינסופיות

בערך ב 12 הביט שוב בסלולארי ונזכר באותה הודעה, מי השולח או השולחת חשב, לרגע הביט ביומן, הוא גילגל מעלה ומטה אך לא מצא דבר
הוא גיגל את מספר הטלפון וגם לא הצליח לזהות מי הפונה או הפונה

הודעה נוספת מאותו מספר הגיעה מספר דקות מאוחר יותר:
"אל תשכח להגיע, ורד"

מי זו לכל הרוחות ורד, מתי קבעתי להגש עימה ולמה
ולמה היא גםן זוכרת את זה, איך אסביר למיכל, הרי כבר זמן רב שאנו מנסים למצוא לעצמינו ערב פנוי, רק לשנינו והנה יש לי פיגשה עם מישהי הערב, בלי שאני יודע מיהי, בלי שיש לי בכלל את הזמן לכך ובעיקר בלי מיכל

הטלפון צילצל, זו היתה מיכל, אתה מגיע לארוחת צהריים עימי שאלה ? בוודאי השיב, לקח בחופזה את מפתחות האלפא מהשולחן ורץ לחניון, ביציאה מהחניון נתקל בפעם המי יודע כמה בהשלכותיהן של העבודות בציר ז'בוטינסקי, נסיעה של 2 ק"מ כדי לאסוף את מיכל ערכה כ 20 דקות, מעט לפני שהגיע התקשר, מיכל יצאה אליו, לבושה בשימלת קיץ פרחונית ותיק קטן בידה
היא טרקה בעדינות את דלת המכונית , עבורה הייתה זו רק מכונית, שוב ריח הדלק באוטו שלך אמרה, רכנה לעברו ונשקה לו
הם  נסעו עוד כמה דקות והגיעו למסעדה הקטנה האהובה עליהם, מסעדה ביתית קטנה ברחוב צדדי ברמת גן, בדרך חשב, לספר או לא לספר על הפגישה ואם כן איך להסביר בכלל, כשהוא בעצמו אינו יודע מיהי ורד או לפחות אינו זוכר

ארוחת הצהריים היתה קלילה ונעימה, סלט ולחם טרי לפתיחה, כוס יין לבן, גם המנות העיקריות הגיעו במהרה
דג ברוטב יין לבן למיכל ומנת פסטה גדולה עבורו
אתה רוצה קינוח שאלה מיכל וחיוך קטן עלה על שפתיה
הוא הביט בה במבטח חודר, תוהה לרגע אם בכלל יש לו זמן לכל זה עכשיו

צלצול טלפון הקפיץ אותה, יש לי פגישה ב 15:00 בוא נחזור, הם יצאו במהירות, רעש מנוע הבוקסר שוב חתך את האויר, איזה מזל שהאלפא מאיצה כל כך חזק חשב בעת שחתך את הרחובות הצדדים בדרך חזרה, הוא הוריד את מיכל בדיוק בזמן והמשיך למשרד לעוד כמה דקות

השם ורד נע במוחו, מי זו, מה הקשר שלי אליה
הוא סימס למיכל שיש לו היום עוד פגישת עבודה בת"א בערב ושיעבור בבית רק לכמה דקות

הרבה מסמכים חיכו לו בתיבת המייל, הוא עבר עליהם אחד אחד, חומר טכני משמעמם עם מוצר שהוא כבר לא בטוח אם הוא מאמין בו

הודעת טקסט חוזרת ממיכל,"תודה על העדכון, אם בא לך
אני יוצאת להליכה על הים בערב, נוכל להפגש לקפה+ אח"כ... "

עוד מייל אחד עבר ואז נזכר בורד היחידה שהכיר, כמעט 20 שנה שלא ראה אותה, זו היא חשב לעצמו, בעצם אולי כן, הרי פגשתי אותה לפני כמה שנים באקראי נזכר, דיברנו על להפגש מתישהו, הוא שקע במחשבות, ורד ההיא היתה אחותו של אחד מחבריו לפלוגה בצבא, הוא אמנם חשב לצאת עימה אך היא ממש לא היתה בכיוון
הטלפון צילצל, עוד שיחה עם לקוח מעצבן ,הוא סיים את השיחה והביט בשעון, 18:00
הוא קפץ ממקומו כיבה את המחשב ויצא במהירות מן המשרד
תוך כדי יציאה מהחניון הזין ב Waze את הכתובת, חניון שרתון, שעת ההגעה הצפויה הייתה 18:55
הוא משך לאחור את ידית ההילוכים לוחץ בחזוקה על דוושת הגז , מאיץ בפראות, הוא נזכר שרצה לקחת את המצלמה, הביט אנא ואנה ומצא אותה במושב האחורי
ביחד עם חולצת הטריקו הלבנה
הוא בלם בחוזקה בכניסה לחניון, הביט לעבר השומר, שלח יד ולקח את הפתקית מידו

הוא הקפיד לחנות עם הפנים החוצה, החליף חולצה בזריזות, הגינס וחולצת הטריקו הלבנה החמיאו לו, משהו שהתחבר נהדר לראשו הקרח, הוא שלח יד אל תיק הצילום נעל את דלת האלפא וצעד מרחק כמה עשרות מטרים אל ה 9Bitch בחוף, התישב על כיסא נמוך הוציא את המצלמה והביט
השקיעה היתה בתחילתה
זמן טוב לכוון כמה דברים לפני שיגיע הרגע המושלם לצילום השקיעה

לפתע שמע קול מוכר
הוא הביט לאחור, בתחילה לא זיהה אותה, אישה כבת 60 לערך, דקת גיזרה ובהירת עור, חיוך על פניה
אני בטוחה שאתה לא זוכר אותי אמרה, אבל אני זוכרת אותך
היא התישבה לצידו, מלצרית ניגשה אליהם , מה תשתו שאלה?
הוא ביקש גולדסטאר מחבית, היא חשבה לרגע רק כוס מיים קרים בבקשה אמרה
השמש הגיעה לרגע הנכון
הוא ביקש את סליחתה והרים את המצלמה מן השולחן , כיוון ולחץ, התריס הכבד השמיע את הרעש המוכר, קליק חזק ועוד אחד, עוד כמה שניות ועוד כמה לחיצות, זו שקיעה מדהימה אמרה

אז מי את שאל ?
אני אישתו של ניל אמרה בקול שקט, ניל מהמוסך הקטן ברחוב אלכסנדר ינאי בפתח תקוה
היא הוציאה מעטפה מתיקה
מה שלומו, כבר חודשיים שלא היית אצלו
דמעות זלגו מעיניה
היא הושיטה לו את המעטפה, פתח זה משהו מניל אליך אמרה
הוא פתחת את המעטפה ברעד, ניל אמנם לא היה אדם קרוב אליו כך חשב, אך דווקא אהבתם המשותפת לניחוח האיטלקי המיוחד, הפכה את המשפגשים הקצרים במוסך לרגעים עם המון אינטימיות, וסיפורים מהסוג שאפשר להגרר לתוכם לימים שלמים

הוא הביט בה ושאל אם הכל בסדר
פתח את הדף, הדמעות זלגו מעיניה
ניל כבר לא עימנו אמרה, לפני חודש בדיוק ישבתי עימו כאן
ישבנו וחזינו בשקיעה האחרונה שלו
יום למחרת הוא עצם את עיניו, הסרטן אכל אותו לאט לאט עד שלא יכול היה להמשיך
בזוית עינו ראה את מיכל, איך ידעה שהוא כאן חשב
מיכל לקחה כיסא לבן ההצטרפה לשולחן
ורד פנתה אל מיכל, תודה על העזרה אמרה
סוף סוך החל להבין מה קורה כאן
הדף היה מסמך משפטי, חתום בידי עורך דין
המוסך שלך אמרה ורד
בימיו האחרונים , רגע לפני השקיעה אמר ניל שמכל הלקוחות שהיו, היה לו רק אחד שבאמת אהב לבוא ולא רק כדי לטפל באלפא, אהב לבוא ולשמוע סיפורים
לקח לי שבוע להתחיל לחפש אותך ואז במפתיע כשקיבלתי מהחוקר את הפרטים, גיליתי שאני למעשה מכירה אותך, אני עובדת עם מיכל כבר שנים, וכל העת אני שומעת ממנה כל הזמן את סיפורי האלפא השחורה המיוחדת ועד כמה אתה אוהב את המכונית הזו, באותו רגע הבנתי מדוע ניל בחר בך להמשיך את דרכו, רגע לפני השקיעה האחרונה שלו
ורד קמה והלכה
הוא נשאר עם מיכל, רגע אחרי השקיעה, שקיעה אחרונה לפני עידן חדש

4 חודשים חלפו לאחר אותה שקיעה
בכניסה למוסך הקטן ברחוב אלכסנדר ינאי חנתה אלפא רומיאו שחורה
ורד נכנסה לחדר הקבלה
הוא חייך אליה ושאל מה תרצה לשתות
מיים קרים ביקשה בקול שקט

הוא הגיש לה כוס מים צוננים וחייך
בואי אמר, ורד צעדה אחריו לחדר ההמתנה
שם על הקיר הכחול, תלויה היתה תמונה של שקיעה
השקיעה ההיא, מאותו ערב כואב ומיוחד
ועל הקיר ליד, תלויה היתה תמונה של ניל
ולידה פלקט מוזה עם סיפור על איזו Alfa Gtv אדומה
סיפור אחד שזכר, אחד ממאות סיפורים ששמע מניל

Free As A Bird

הרגע הזה
שבו כבר לא אכפת לך
הרגע שבו אתה מבין שפיזית אתה עוד שם וזה רק פיזית
זה הרגע שבו אתה מבין שזהו זה
והגיע הזמן לפרוש כנפיים
לתת ללב להוביל ולבחור את השביל
לתת למוח לשמור שלא אטעה ושהבחירה תהיה נכונה

הרגע הזה שבו אני יודע שאין להביט לאחור
לקחת את ארגז הכלים האישי שלי
להעביר הלאה את הכלים שסיימו את תפקים
וליצור בו מגש כלים ייחודי
לאסוף אליו את הכלים החשובים עבורי עכשיו

הרגע הזה שבו אני יודע שאני יכול להצליח
וכל שאני צריך זה לצעוד
כי אם לא אצעד אז אפול
הרגע הזה כבר כאן

הרגע הזה שבו אני יודע שאני חופשי כמו ציפור
ציפור שמובילה להקת ציפורים
ציפור שעפה לה אל האינסוף
הרגע הזה הוא הרגע שלי והוא כאן ועכשיו

אלימות מילולית , אצבע קלה על הלסת

קורא פוסט בפורום כלשהו
קורא פעם אחת ומשהו לא מתחבר לי
פעם שניה ואז זה קופץ מול העיניים
"צריך להרוג אותם ועכשיו"
הכותב לא באמת מתכוון להרוג אף אחד
הוא בסה"כ רוצה להסביר שהאנשים הללו התנהגו בצורה שאינה מתאימה לסיטואציה
אבל בפועל הוא חטא באותוט חטא קדמון של שימוש במונחים שהם מוגזמים בעליל

םך גם ברחוב
רוכב אופניים חשמלים חולף בצורה מסוכנת ליד אישה
והיא מקללת : " הלוואי שתמות" , היא באמת רוצה במותו של הנער ( חסר האחריות ) ?

כמה פעמים שמעתם מישהו אומר שצריך היה לרצוח או לאנוס מישהו או מישהי
ויש עוד המון דוגמאות

אולי ננסה למתן את שימוש במונחים כה קשים
אולי קצת נחשוב
גם כשאנו בשיא הכעס
אולי  נוריד קצת  את מפלס האלימות המילולית
אולי ?

שרון :-)

כעס

חומות של אנשים שמבטיחים הבטחות
קירות של בני אדם בטוחים שרק הם יודעים
הרים של דעות שכולן נכונות
גבעות של דעות קדומות

כעס , שיקח את הקושי והפוך אותו לאש
כעס , שיפתח את הדרך לשחרר את העוצמה הכלואה
כעס , נקודה לבנה על רקע שחור
כעס , בדרך לראות את האור

אנשים קטנים שלא שחושבים שהם יודעים הכל
אנשים קטנים שלא רואים שסביבם יש עוד אנשים
אנשים קטנים שחיים בצל של עצמם
אנשים קטנים שבטוחים שהצל שלהם משפיע על כולם

כעס , שיאיר את החושך
כעס , שישבור את הקיר
כעס , שיפיל תחומה
כעס , הירוק כבר מאיר