התקווה שנמחקה במחי כדור אקדח

בחירות 1992
היינו שם
תמכנו
הנפנו שלטים
האמננו בדרך
האמננו במנהיגות
קיבלנו שילטון של אנשים שמאמינים באדם , בכבוד האדם
בזכות של אזרחי ישראל לחיות בכבוד
קיבלנו ממשלה שהונהגה על ידי לוחם שהאמין שהדרך לחיים טובים עוברת בדרך השלום ולא בדרך המלחמה

יצחק רבין שהיה האש בראשו של לפיד
הדלק היו האנשים סביבו
והיד האוחזת בלפיד היינו אנחנו
האזרחים שהאמינו בדרך
אנו שרצינו להיות כאן לעוד שנים רבות וליחיות חיים שמחים ומאושרים
לחיות ברווחה וביטחון כלכלי ובעצם ביטחון בכלל

את התקווה ראינו מיד אחרי הבחירות
ממשלה מאוזנת שכוללת אנשים שרים שבאו לעשות ולדחוף
הרגשנו את זה דיי מהר גם ברמה הכלכלית
רמת החיים עלתה מאד ( ונשארה גבוהה לעוד כמה שנים אחרי )
השלום עם ירדן הגיע
היו שיחות עם הפלשתינאים
הייתה תקווה

ואז ברגע אחד
בא ייצור , " בן אדם הוא לא " ורצח את התקווה , רצח את החלום , רצח את החיים שרצינו
רצח , רק כי זה לא מה שהוא רוצה
אבל מה בדיוק הוא רצה , אני בספק אם מישהו מאיתנו אי פעם ידע

20 שנה חלפו
אנו במקום אחר
העולם השתנה
ורוחו של רבין , הרוח שלא אותה קבוצת אנשים שהצליח לקבץ סביבו חסרה
האש של העשיה כבתה
הענווה והצניעות הוחלפו בראוותנות

יצחק רבין
חבר אתה חסר 

שרון